הרכב שופט בית משפט העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות, דחה בפה אחד, ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של עבריין המין אלירן הללי, שהורשע בניסיון לבצע עבירות של מעשה מגונה ואינוס בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, לאחר שהופלל על ידי סוכנת משטרתית.
"על בית המשפט", נכתב בפסק הדין, "לצאת במסר מרתיע, שמדגיש את החומרה הרבה של המעשים חרף עשייתם 'מרחוק', ואולי דווקא בשל כך. לצערנו, הניסיון – כפי שעולה מהפסיקה שהוצגה למעלה – מלמד שלא פעם עבירות מין בקטינים 'מרחוק', כגון אלה שבוצעו כאן, הן רק בגדר שלב ראשון בדרך למעשים חמורים נוספים".
על פי כתב האישום, בו הורשע הללי, הוא יצר קשר באמצעות רשת האינטרנט עם סוכנת משטרתית שציינה בפניו כי היא בת 13 שנים, במסגרת מבצע משטרתי נגד עבירות מין בקטינים תוך שימוש ברשת. השניים התכתבו ושוחחו מספר פעמים במהלך תקופה של למעלה מחודש, לרבות שיחות וידאו.
על פי הנטען, בשיחה אחת אמר המערער לסוכנת כי "בא לי להזיז לך את התחתון וללקק לך את הדגדגן הזה שלא היה שם אף אחד לפני".
הודה במיוחס לו
לאחר מכן, כך תואר, אמר לה לשכב על המיטה, להסיט את התחתונים שלבשה ולשפשף באמצעות אצבעותיה את איבר מינה. בנוסף לכך ביקש המערער מהסוכנת להחדיר לאיבר מינה שתי אצבעות. הסוכנת שאלה האם כתוצאה מכך יכאב לה וירד לה דם, והמערער ענה על כך בשלילה. בהמשך צעקה הסוכנת כי הדבר כאב לה, והמערער סבר כי היא החדירה את האצבעות לאיבר מינה כפי שביקש.
בהמשך, פורט בכתב האישום, אמר לסוכנת שהוא רוצה לקיים עמה יחסי מין, וביקש ממנה להשמיע קולות בזמן שהיא נוגעת בעצמה. לאורך השיחה שפשף המערער את איבר מינו. בשיחה אחרת הציע המערער לסוכנת הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני.
הללי הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, אך חלק על כך שהן מהוות עבירה של ניסיון אינוס. הערעור הופנה כלפי הרשעת המערער בניסיון אינוס והעונש שנגזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל לצד עונש מאסר מותנה וקנס.
ערעור על העונש
באמצעות עורכי הדין שרון נהרי וזאב לקט הגיש הללי ערעור לבית המשפט העליון, שם טענו אלא כי סעיף 350 לחוק העונשין אינו כולל מצב שבו נפגעת העבירה מבצעת את המעשים בגופה. הדגש הושם בהקשר זה בהליכי החקיקה של הסעיף, שלטענת הסנגורים לא התייחסו למצבים מעין אלה, וכן בפסיקת בית המשפט העליון במקרים שונים בעבר.
כמו כן, חזרו עורכי הדין על הטענות שהועלו בבית המשפט המחוזי, לפיהן תיקון כתב האישום מקים לו הגנה מן הצדק. אשר לגזר הדין, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את עמדת שירות המבחן, שהמליץ לדחות את מועד ריצוי העונש במספר חודשים על מנת לאפשר למערער להשלים הליך טיפולי. המערער סבור כי דחייה נוספת הייתה מאפשרת קבלת תסקיר חיובי והקלה בעונש.
כאמור הרכב השופטים דחה את הערעור והמשנה לנשיאה השופט ניל הנדל ציין בהחלטתו כי המעשה הפלילי נגזר מהניסיון ומהחוויה האנושית. עבירות מין אינן בגדר עבריינות חדשה, אך הטכנולוגיה שינתה את פניהן. הסיכון שטמון בפעילותו של עבריין "מרחוק" נראה קטן יותר בעיניו. הוא לא צריך לצאת מביתו ולחפש קרבן בחשיכה ובין הצללים. יש לתת מענה לעבריינות זו ולעקור אותה מהשורש ככל שניתן.
מסר מרתיע
"לא מצאתי כי יש מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער", כתב השופט הנדל. "האחרון היה סבור כי גרם לקטינה בת 13 לבצע בעצמה מעשים מיניים בוטים וחמורים, הגם שהסוכנת ששוחחה עמו הביעה התנגדות לדרישותיו. הוא לא חדל גם כשהסוכנת צעקה מכאב. נזכיר כי קביעת המחוקק היא כי בגיל כזה הקטינה אינה יכולה 'להסכים'".
השופט הנדל הוסיף: "על החברה להגן על בנותיה הקטינות מפני המעשים שניסה המערער לבצע. על בית המשפט לצאת במסר מרתיע, שמדגיש את החומרה הרבה של המעשים חרף עשייתם 'מרחוק', ואולי דווקא בשל כך. לצערנו, הניסיון – כפי שעולה מהפסיקה שהוצגה למעלה – מלמד שלא פעם עבירות מין בקטינים 'מרחוק', כגון אלה שבוצעו כאן, הן רק בגדר שלב ראשון בדרך למעשים חמורים נוספים".
לצפייה ודירוג כבוד השופט ניל הנדל
