מרבית הישראלים זוכרים איפה היו ומה עשו ב-11 בספטמבר 2001. הם זוכרים כיצד ראו בשידור חי את המטוסים שנחטפו על ידי אל-קאעידה מתנגשים במגדלי התאומים, סמל מוכר של העיר ניו-יורק, את ההמולה והאבק ברחובותיה של המטרופולין ואת קריסת התאומים אל תוך הקרקע – נעלמים לתמיד מקו האופק של העיר.
אסון התאומים, אותה מתקפת הטרור על ארצות הברית התרחשה לפני 20 שנה, אך שינתה את האנושות כולה לנצח. פיגוע טרור בהיקפים שלא ידענו עד כה: 2,977 אזרחים, נוסעים וצוות של ארבעת המטוסים, נספו בהתקפות אלו. ההרס והחורבן נותרו ויישארו תמיד. אין ספק שמתקפת הטרור בארצות הברית שינתה לעד את פניה של האומה האמריקאית, אך איך היא השפיעה עלינו, הישראלים? לציון היום המיוחד ניסינו לברר עם עוה"ד של אוביטר איך השתנו חייהם מאותו היום וכיצד נחרט בליבם אותו אסון.
עו"ד ליזה דמרי: "המציאות התפוצצה בפרצוף"
איפה היית ביום שבו נפלו התאומים?
"הייתי בתחילתו של עוד יום לימודים מפרך כסטודנטית עייפה וטרוטה ממשמרת הלילה שלי, מסתכלת בטלוויזיה (חובבת CNN סליחה) ופתאום רואה עשן מהמגדל הראשון.. ואומרת לאחותי – 'מה זה.. אלוהים זה התאומים'. לא מספיקה לסיים את המשפט ורואה את המטוס השני!…".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"אני חושבת שזה בעיקר שינה את תפיסת המציאות של האמריקאים (היה לי בן זוג אמריקאי באותה העת) ופתאום המציאות התפוצצה להם תרתי משמע בפנים! לא לעולם חוסן".
עו"ד יובל אור: "הופתעתי מעוצמת הנזק"
איפה היית ביום שבו נפלו התאומים?
"הייתי בטיול בסמטאות צפת העתיקה".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"האמת, אנו מדינה שחיים את הטרור באופן שוטף לצערי לכן לא הופתעתי מהקיצוניות אלא מעוצמת הנזקים וההרוגים וכן הפצועים ועקב זה שזה תפס את המעצמה מספר 1 לא ערוכה".
מה התמונה שהכי זכורה לך מאותו יום נורא?
"תמונת המטוסים שנכנסים ומתאבדים במגדלי התאומים".
עו"ד קארין לגטיוי: "חיזק את הרצון לחיות במדינה"
איפה היית ביום שבו נפלו התאומים?
"ביום הפיגוע הרצחני 11.9.01, לפני 20 שנה, למדתי למבחן בגרות בביולוגיה. בעודי חופרת בספרים הדלקתי טלוויזיה ושם התגלתה תמונה טראגית ועצובה מאוד שזכורה לי עד היום".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"מאחר ולצערנו אנו עם אשר במשך דורות נרדף רק בשל זהותינו זה לא שינה את תפיסת המציאות שלי. במציאות של חטיפות חיילים, אוטובוסים מתפוצצים, התקפות טילים, מחבלים מרצחים שכל רצונם זה דם יהודי על הידיים לצערי הרב למציאות זו גדלנו ונולדנו. ואגב זו מציאות שגם מכה בנו לעתיד החשש מפני איראן ועוד אתגרים ביטחוניים. מה שכן התגבר זה הרצון לחיות במדינה שביטחונה וריבונותה אינה מוטלת בספק".
מה התמונה שהכי זכורה לך מאותו יום נורא?
"התמונה שחקוקה לי בזיכרון זה התנגשות המטוס השני בבניין התאומים – התזמון, הרצון להרוג והאפקט של המשכיות הפיגוע היו קשים לעיקול, יום נורא".
עו"ד אופיר חליוה: "גרם לי לפקוח עיניים"
איפה היית ביום שבו נפלו התאומים?
"אסון התאומים – אחד האסונות אשר זכורים לי היטב כאלו זה היה אתמול. אני זוכר שבאותה העת הייתי סטודנט שנה ב׳ למשפטים ועבדתי במסעדה, ״בריו דה קובה״ (שגב משה היה השף, המסעדה כיום אינה פעילה). אני זוכר שעבדתי באותו היום ולפתע משהו צעק 'הפילו את התאומים, הפילו את התאומים'. מאז, רצף של חדשות, תמונות, שמועות שבסופו של יום הגיעו הידיעות מהאסון הנורא הזה".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"לדאבון רב, אנחנו חיים במדינה שהטרור בה, לפחות באותה תקופה, היה חלק משגרת חיינו. גם היום, הטרור מוכר לנו ואנו נאלצים לחיות עימו. אסון התאומים רק הביא הוכחה לעולם, שהטרור יכול לפגוע בכל מדינה ואם ארגון טרור רוצה לבצע פיגוע, יהיה קושי לעצור אותו ואין ספק שאסון התאומים גרם לי לפקוח עיניים בעת שהותי בחו״ל".
מה התמונה שהכי זכורה לך מאותו יום נורא?
זה מאוד קשה להשיב על השאלה היות ותמונות רבות רצות לי בראש, בייחוד, שכעת חזרתי מביקור בארה״ב וביקרתי במוזיאון המוקדש לאסון…לצערי הרב התמונות בהן אנשים קופצים מהקומות הגבוהות , חקוקות בזכרוני. כפי שציינתי כעת חזרתי מביקור בארה״ב ולאחר ביקורי במוזיאון התאומים גם ביקרתי במגדל שנקרא ״the edge" בקומה ה110 (אם אני לא טועה) וזו הקומה שהמטוס פגע במגדל ; לאחר שנמצאים בגובה כזה, התמונה שאנשים קופצים מהמגדל מקבלת משמעות חזקה והבנה שפשוט אנשים היו חסרי אונים, עד שהיו מוכנים לקפוץ אל מותם.
שגית בידרמן ממשרד עוה"ד ניב&בידרמן: "אין חוסן בשום מקום"
איפה היית ביום אסון התאומים?
"מדובר בתקופה בה המתנתי לגיוסי לצה"ל. אני עבדתי כמזכירה במשרד עורכי דין בנתניה (איזמן כספי שחר). עידן הכתבות באינטרנט עוד היה בחיתוליו, ולא היו אתרי חדשות שמתעדכנים כמו היום, בטווח זמנים קצר. אני זוכרת שמנהל החשבונות של המשרד קיבל טלפון והתהלך בבהלה במשרד אם שמענו שאחד ממגדלי התאומים מעלה עשן. עוד לא דיברו על כך שהייתה חטיפה של מטוס. במשרד היה טרנזיסטור קטן, שחובר לאחד השקעים על מנת שנוכל להתעדכן בזמן אמת, וכעבור שעה קלה, דובר על כך שאחד המטוסים תעה בדרכו וגרם לתאונה אווירית, כשהוא מנחית את עצמו בתוך אחד המגדלים. שוב דובר על טעות, ולא דובר על פגיעה בשני המגדלים. החדשות התאספו אט אט, בכדי לאפשר לעולם לעכל את גודל האסון, את הפגיעה בחיי אדם, את גודל הטרור שהיכה ואת מה שיביא לשינוי תמידי בנוף של מנהטן.
"אני אזכיר שמנהטן קלטה אזרחים ישראלים רבים וטובים גם לעבודה במגדלים עצמם וגם בעיר, ולכן היה פחד וכאוס רבים. לא היה נהוג לשוחח באמצעות הטלפונים הניידים, אלא הייתה חריקת שיניים עד שנוצרו קשרים טלפונים באמצעות שיחות מתאי טלפון או באמצעות הודעות לתיבות דואר אלקטרוניות או תוכנות הממסרים הנפוצות אז (כדוגמת ה-ICQ)".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"אני הבנתי שכל העולם חשוף לטרור מכל סוג שהוא, ואין חוסן בשום מקום. דווקא העובדה שהטרור קרה על אדמת ארצות הברית, בממדים כה גדולים, מבלי שהמודיעין האמריקאי סיכל זאת, גרמה לי להרגיש הכי בטוחה בבית שלי, בישראל, בצבא שלנו, במודיעין שלנו, ולהיסטוריה שלנו, למודת הסבל והרדיפה.
למעשה, כל העולם השתנה מאז, גם ארצות הברית הגדולה שינתה את ההתנהלות שלה. מאז התחילו לבדוק תיקים בקפדנות ולהעמיד שומרים במקומות התקהלות גדולים כמו בארץ".
מה התמונה שהכי זכורה לך מאותו יום נורא?
"התמונה של המגדל הראשון מעלה עשן (לאחר הפגיעה), והמטוס השני טס לעבר המגדל השני במטרה לפגוע".
עו"ד הילה צאירי: "העולם כפי שהכרנו השתנה"
איפה היית ביום אסון התאומים?
"לצערי אחרי הצבא לא עשיתי טיול, אלא ישר המשכתי ללימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. לכן בין שנה ראשונה לשנייה בתואר למשפטים נסעתי לטייל בהודו ל 6 שבועות. זה אמנם לא טיול של 6 חודשים, אבל זה בהחלט הספיק כדי להתנתק משאר העולם לכמה שבועות טובים. הודו מדינה מדהימה ומיוחדת ומאד נהנתי מהטיול (על אף שבתחילתו כשנחתתי בהודו התחלחלתי ממנה).
"כמובן שבטיול היינו בלי טלויזיות או אמצעי תקשורת אחרים, גם טלפון נייד לא היה (כן, אני די עתיקה…). כדי ליצור קשר עם הבית, היינו צריכים להיכנס לחנויות אינטרנט. כל פעם שהיינו מתחברים המודם היה עושה את הרעשים המוזרים האלה, וכל מייל לקח שעה לשלוח, זה סיפור שגם לוקח המון זמן וגם די יקר למטיילים מרוששים כמוני. ככה יצא שהקשר עם הבית היה כל כמה ימים וגם זה דרך מיילים בלבד, בקושי שיחות טלפון.
"פיגועי 11 בספטמבר אירעו בזמן שהייתי בתחילת החופשה הזאת. אני זוכרת שהיינו בעיירה קטנה וציורית בשם 'פושקר' ועברנו ליד חנות שהיתה בה טלויזיה. כמות די גדולה של אנשים התקהלה סביבה. הבנו שמשהו גדול קרה, כי בד"כ ההודים לא ממש מתעניינים בחדשות. הטלויזיה היתה על ערוץ CNN ראינו עשן ודיווחים באנגלית (מן הסתם) שהיה פיגוע או פיצוץ או משהו בסגנון. המשכנו ללכת מבלי לתת יותר מדי מחשבה למה שקרה, בארץ רחוקה. הגענו מישראל, שבשנת 2001 היתה עמוסה בפיגועים וחיפשנו לברוח מהבלאגן, מדיווחי החדשות, מהאסונות וההיסטריה (המוצדקת) סביבם. חיפשנו להתנתק ולנקות את הראש, לנוח קצת לפני שמתחיל עוד סמסטר. גם בהמשך הטיול לא התעדכנו בחדשות, והשיחות עם הארץ ממילא היו קצרות".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"אני מניחה שבאיזה שהוא מקום לרוב הישראלים זה 'עבר מעל הראש'. רק כשחזרנו לארץ הבנו שהעולם כפי שהכרנו אותו השתנה, שקרה משהו שלא קרה מעולם ולא מדובר ב'עוד' פיגוע, אלא באירוע שישנה את חוקי המשחק".
עו"ד יעקב אברמוביץ: "שיעור גדול לחיים"
איפה היית ביום שבו נפלו התאומים?
"אני זוכר את היום הזה כאילו זה היה ממש אתמול. זה תפס אותי בזמן היותי לפני גיוס לצה"ל וההלם שלך אותו היום עדין חקוק בקרבי. לא להאמין שההיסטוריה חקקה בספריה מעשה כה נועז וטראגי, ושעד היום ממדי האסון חקוקים בנו.
"אני זוכר שלאחר תקופה ביקרתי בארה"ב ובאתר ההנצחה שהקימו במקום, קולי הנספים כאילו נשמעים מפי האדמה והתחושה קשה מנשוא".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"זה שיעור גדול לחיים, שלמעשה אין וודאות גם במקרה של 'הנשר' הכי גדול כמו ארה"ב וכי כולנו 'ככלי ביד היוצר'.
למעשה עד היום אנו למדים מכך, שיש לבחון כל צעד בזכוכית מגדלת".
מה התמונה שהכי זכורה לך מאותו יום נורא?
"התמונה של המטוס מתרסק על מגדלי התאומים ולאחר מכן את ההמון שמנסה להציל את חייו בכול דרך, גם אם זה בצורה של, קפיצה מגובה של 90 קומות אל עבר פי השאול. וכמובן, את תמונות הגיבורים ואנשי ההצלה שניסו עד זוב דם או איבוד חיים, כדי להציל כמה שיותר אנשים שמצאו עצמם באסון ובאירוע, שליבם ונפשם לא הייתה חפצה בכך".
עו"ד אייל בסרגליק: "אנשים היו בבהלה אמיתית"
איפה היית ביום שבו נפלו התאומים?
"הייתי בעבודה במירס, שבה עבדתי באותה עת, כששמעתי את מה שקרה, בבית קליפורניה, המוקד קרס תוך כדי. אנשים היו בבהלה אמיתית, כאילו זה קרה פה. המשכתי בהמשך הביתה וראיתי את התמונות הנוראיות. היינו בין הראשונים שקיבלו את הידיעה".
האם ואיך זה שינה את תפיסת המציאות שלך?
"התפיסה שלי תמיד טענה, שלא ניתן לעשות שלום עם מי שאינו רוצה בשלום, ומנגד תמיד צריך אופק מדיני ואפשרות לדיאלוג. בטרור נלחמים, לא נכנעים, אין דרך אחרת".
מה התמונה שהכי זכורה לך מאותו יום נורא?
"התמונה של המטוס הראשון, שנכנס לתוך בניין, התמונה של המטוס השני, וקריסת הבניין הראשון".
