הרכב שופטי בית המשפט העליון, קיבל את ערעור המדינה וקבע בהחלטה תקדימית, כי עובד מדינה שהורשע בעבירות שחיתות שלטונית ובכללן שוחד, מרמה והפרת אמונים, ישיב את כספי השוחד שנטל למדינה. השופטים קבעו בהחלטה תקדימית, כי עובד ציבור המועל בתפקידו, פוגע באמון ונוטל כספים אסורים, אינו רשאי להוסיף ולהחזיק בכספים אלו. "הדעת אינה סובלת כי מקבל שוחד יוכל להוסיף ולהחזיק את תקבולי השוחד בידיו", כתבה השופט ג'ורג' קרא בהחלטה.
ברקע הדברים, מדובר בפרשה שהחלה לפני כעשור ועניינה עובד מדינה, בשם צבי אבנון, אשר כמפקח קיבל שוחד ותמורתו נתן התראות למפעילי מחצבות על תהליכי הפיקוח ואפשר להם לבצע חציבה בלתי חוקית וגזלת משאבי טבע. עובד המדינה הועמד לדין והורשע בגין קבלת השוחד, ובגזר הדין הוטל עליו לרצות שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסך של 20 אלף שקלים. עם זאת, אבנון, שהפיק רווחים בסך עשרות אלפי שקלים ממעשיו הפסולים, נותר עם כספים אלו בכיסו.
הרתעה בהליך אזרחי
המדינה הגישה ערעור על ההחלטה שעובד הציבור לא ישיב את כספי השוחד שנטל והשופטים קיבלו את טענת המדינה העקרונית לפיה, אסור לעובד ציבור להתעשר במסגרת תפקידו, שלא כדין, וכי מעשים אלו עלולים להוביל לתביעות אזרחיות כלפיו בנוסף על ההליכים הפליליים שיינקטו נגדו. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אם בהליך הפלילי מושגת ההרתעה באמצעות ענישה, הרי שבהליך האזרחי מדובר בהרתעה המושגת באמצעות פגיעה בכיס.
עוד קבע בית המשפט, כי מקבל השוחד התעשר על חשבון המדינה, וזאת למרות שכספי השוחד עצמם לא יצאו מהקופה הציבורית. השוחד שולם מתוך הרווח שצמח לעבריינים כתוצאה מפעילותו המושחתת של עובד המדינה והוא מהווה מעין 'עמלה' בתמורה למידע שקיבלו ממנו, ובכך דמי השוחד מהווים נתח מהשלל, ומכאן שבמעשיו הפסולים התעשר עובד המדינה שלא כדין על חשבון המדינה.
לצד הדין הפלילי, פרקליטות המדינה נוקטת מזה כעשור במגוון הליכים אזרחיים, מנהליים וכלכליים בכדי להתמודד עם עבריינים ותופעות פשיעה. במסגרת זו וכחלק מסל הכלים המצוי בראשותה של המדינה, הגישה הפרקליטות האזרחית תביעה אזרחית כלפי צבי אבנון, נוכח חומרת מעשיו, הנזק שגרם לציבור, וכספי השוחד האסורים שנותרו כאמור בכיסו.
התעשרות על חשבון המדינה
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את טענות המדינה בעניין ולפיכך הוגש ערעור לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון קבעו כי עקרונית, אף אם לא ניתן להצביע על נזק ישיר לקופת המדינה או התעשרות על חשבונה, הרי ש"מכוח העיקרון הכללי לפיו 'חוטא לא יצא נשכר בחטאו', ניתן במקרים מסוימים לחייב את עובד הציבור שסרח, במסירת דמי השוחד שהפיק למדינה". השופט קרא הדגיש כי "הדעת אינה סובלת כי מקבל שוחד יוכל להוסיף ולהחזיק את תקבולי השוחד בידיו".
בית המשפט אף מוסיף וקובע, כי אבנון הפר את האמון הרב שניתן בו ולכן גם מכוח דיני האמונאות, חב הוא כלפי המדינה. בהקשר זה מציין בית המשפט העליון (כב' השופטת ברון), כי אבנון היה חב חובת אמון כלפי המדינה וכלפי הציבור הן מתוקף היותו עובד ציבור והן נוכח החזקתו במידע סודי השייך למדינה מכוח תפקידו. חובת האמון דורשת מבעל תפקיד לפעול כאשר לנגד עיניו עומד האינטרס עליו הוא מופקד ואינטרס זה בלבד.
שינוי מדיניות
אבנון, כך תואר בהחלטת בית המשפט, שהופקד על האינטרס בדבר מניעת חציבה בלתי חוקית פעל בדרך העומדת בסתירה חזיתית לאינטרס זה תוך גריפת רווחים אסורים לכיסו ובכך הפר את חובת האמון שהוא חב כלפי המדינה והציבור. נוכח האמור קובע בית המשפט כי רווח שהופק כתוצאה מהפרת חובת אמון יש לשלול מן המפר ולהעביר לאדם כלפיו הוא חב חובת אמון. רווח זה יש לשלול ללא קשר לשאלה אם הדבר בא על חשבון המוטב, או אם המוטב סבל הפסד או נזק.
בתוך כך דחו שופטי בית המשפט העליון את טענות ההגנה שטען אבנון בדבר אכיפה בררנית ופגיעה במוסד הסדרי הטיעון, וקבעו כי החלטת המדינה בשנים האחרונות להרחיב את ארגז הכלים בהם נעשה שימוש על מנת להתמודד עם עבירות שחיתות שלטונית גם באמצעות כלים מתחום המשפט האזרחי והכלכלי הינה שנוי מדיניות ראוי שיש בו כדי להצדיק הגשת תביעות מסוג זה.
_____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט ג'ורג' קרא
_____________________________________________________________
