שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אלה מירז, מחקה תובענה של אישה לאכיפת פסק חוץ נגד בעלה לשעבר בין השאר, מתוקף תקנה 42 לתקנות סד"א החדשות ומפאת השימוש לרעה בהליך מצד התובעת. השופטת מירז קבעה גם שהתובעת תשלם את הוצאות הנתבע בסך עשרת אלפים שקלים.
הצדדים הם בני זוג לשעבר, שחיו בארה"ב והגיעו להסכם על פי חוקי המקום לעניין פרידתם וגירושיהם, לרבות בענייני הרכוש – הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בארה"ב. התובעת בקשה לאכוף באמצעות התובענה דנן את הוראת ההסכם לפיה על הנתבע לשלם לידיה סך של 66.5 אלף דולר לאיזון המשאבים.
בית המשפט ציין כי כתב התביעה הוגש שלא לפי הוראות החוק לאכיפת פסקי חוץ, ולמן הגשת התביעה כאמור, בית המשפט נדרש להתמודד עם אי קיום התובעת את הוראות החוק, למרות זאת בית המשפט הלך כברת דרך משמעותית לצד התובעת ונמנע זמן ממושך ממחיקת התובענה חרף מחדליה של התובעת, על מנת שלא לסגור בפניה את דלתות בית המשפט ושתזכה ליומה בו.
טענות לא רלוונטיות
בתגובה קצרה מטעם התובעת שלא נתמכה בתצהיר, הועלו טענות שרובן ככולן לא היו רלוונטיות כלל לסוגיה שעל הפרק, למעט הטענה שפסק הדין השני כלל לא קשור לחוב הנטען בהליך. תצהירה הקונסולרי של התובעת, אותו הגישה כאמור נשא 4 סעיפים בלבד ולא צורפו לתצהיר התובעת סימוכין כלשהם, או חישוב או תחשיב, כמו גם סימוכין ל"הפרשי ריבית והוצאות משפטיות".
הנתבע מנגד ציין כי לפני כשנתיים, ניתן פסק דין מאת בית המשפט העליון בארצות הברית על בסיס ההליכים וההסכמות בין הצדדים. פסק הדין בשפה האנגלית, צורף לבקשת הנתבע ועלה ממנו שעיקרי הסכמת הצדדים שלפיהם לצדדים הוחזר סכום על ידי ממשלת ארה"ב סכום שחולט בעבר בסך 161.4 אלף דולר חלקו של הנתבע בסך 80.7 אלף דולר הופקד בידי ב"כ התובעת בהתאם לצו שיפוטי והנתבע חייב לתובעת סך של 66.5 אלף דולר לשם איזון משאבים מתוקף ההסכם ופסק הדין הראשון מושא ההליך וחוב זה יסולק מתוך כספי הנתבע המצויים בידי ב"כ התובעת בארה"ב.
תשלום זה היווה סילוק של כל התחייבויות הנתבע כלפי הנתבעת, והוא שולם לידיה במלואו. עוד צירף הנתבע לבקשתו העתקים משתי המחאות מטעם ב"כ הנתבע בארה"ב, המשוכות לפקודת התובעת: האחת ע"ס 66.5 אלף דולר והשניה ע"ס 22 אלף דולר – כך בהתאם לנקוב פסק הדין השני.
התביעה נמחקה
בסופו של דבר, השופטת מירז החליטה על מחיקת התביעה לאחר שהתובעת לא הצביעה על כל סימוכין לקיומו של חוב נוסף, אחר, או של יתרת חוב כלשהי וכתב התביעה כמות שהוא לא גילה כל עילה כלפי הנתבע שעה שסילק את החוב מושא התובענה.
"מפסק הדין השני עולה", כתבה השופטת, "שהחיוב הנקוב בפסק הדין הראשון, סולק במלואו לשביעות רצונה של התובעת – כנקוב במפורש בפסק הדין השני, ולמעלה מכך, כפי שעולה מהעתקי ההמחאות, על שמה של התובעת, שנמסרו לידיו הנאמנות של בא-כוחה בארה"ב. בהינתן קיומו של פסק הדין השני אפוא, בשעה שהתובעת אינה כופרת בקיומו ובהוראותיו מורנו החוק ש'פסק דין לא יוכרז אכיף'".
עוד הוסיפה השופטת הוסיפה: "בית המשפט סבור עוד שאין לדרוש מהנתבע להתגונן מפני תביעה מושא חוב שסולק במלואו, וזאת כלפי טענות חדשות, חסרות זיקה לפסק הדין הראשון. הנתבע הוא זה שהאיר את עיניו של בית המשפט בנוגע לסילוק החוב מושא ההסכם/פסק הדין הראשון, בעוד התובעת בידה האחת מנהלת את התובענה דנן, ובידה האחרת אוחזת בהמחאות העולות על החוב מושא התובענה, ושנועדו לסילוקו".
___________________________________________________________
