רשם, בית משפט השלום עפולה, מרט דורפמן, פסק כי בעל דירה ישלם פיצויים בסך כולל של 30 אלף שקלים, מתוך סכום זה – סך של 20 אלף שקלים פיצויים מוגברים בגין עוגמת נפש והפרת זכויותיה החוקתיות של לאחר שבעל הדירה ביטל את חוזה השכירות שלה בשל אפליה על רקע גזעני.
התובעת היא ערבייה, אזרחית ישראלית, גרושה, אימא לשישה ילדים, מהם קטין אחד ובגירה נוספת המתגוררים עמה. התובעת מועסקת כמטפלת סיעודית ומתגוררת בעפולה בשכירות כ-8 שנים. לקראת תום תקופת השכירות פרסם הנתבע מודעה באינטרנט לגבי הדירה. במקביל, במהלך חודש פברואר 2020 חיפשה התובעת דירה חלופית להשכרה באתר האינטרנט "יד 2 .התובעת חיפשה דירה הנמצאת בסמיכות לדירה בה התגוררה אז, וזאת בשל הקרבה לבית הספר בו מתחנך ילדה הקטין.
שיימינג בקבוצת הוואטסאפ
על פי תביעתה, התובעת ראתה את המודעה של הנתבע ויצרה קשר טלפוני עמו וכן הודיעה לנתבע כי היא ערבייה, למרות שכמובן לא הייתה עליה כל חובה לעשות כן ולאחר מספר פגישות שנערכו בין הצדדים, נחתם חוזה שכירות בין הנתבע לבין התובעת לשנה עם אופציה לשנה נוספת. הנתבע העביר לתובעת מפתח כניסה לדירה כדי שתחל בניקיון ובהעברת חפציה האישיים והיא הודיעה על סיום תקופת השכירות בדירה שהייתה בהחזקתה באותה עת ונערכה לשם מעבר לדירה החדשה, לרבות אריזת חפציה האישיים וכן הזמנת שירותי הובלה.
הנתבע עדכן הנתבע את אחת הדיירות בבניין, המשמשת בוועד הבניין, בדבר השכרת הדירה לתובעת וביקש ממנה להוסיף את הנייד של התובעת באפליקציית מחסום הכניסה לחניה ולמשמע שמה של התובעת, הדיירת שאלה את הנתבע אם התובעת ערבייה והנתבע אישר כי אכן מדובר בערבייה. כבר באותו יום נכתבו בקבוצת הווצאפ של דיירי הבניין הודעות רבות בגנות השכרת הדירה לתובעת בשל היותה ערבייה.
הודעות הווצאפ כללו שיימינג של התובעת, גידופים כלפי הנתבע והצהרות הדיירים כי לבניין לא נכנסים ערבים וכי בכוונתם למרר לתובעת את החיים עד שהיא תברח מהדירה. הנתבע אף קיבל, לדבריו, טלפונים מצד מספר דיירי הבניין שטענו כי הוא לא יוכל להשכיר את הדירה שבבעלותו, כי הדיירים יחליפו מפתח וקוד כניסה לבניין על מנת שהתובעת לא תוכל להיכנס, וכי התובעת וילדיה יוטרדו וערבים לא יגורו בבניין.
בעל הבית ביטל את החוזה
בעקבות ההודעות והשיחות, הנתבע כתב בקבוצת הווצאפ של דיירי הבניין ובהן הוא הודיע להם כי הם ניצחו. אין בכוונתו לנהל מלחמות עם הדיירים. הנתבע אף ציין כי הוא מתבייש בדיירי הבניין שהינם גזענים ו"שהגענו לכזה שפל" ולמחרת, הודיע הנתבע לתובעת כי בעקבות הודעת הדיירים לא ניתן יהיה לקיים את החוזה. התובעת עוד ניסתה לשכנע אותו, אולם זה הודיע לה כי החוזה מבוטל ואף החליף את הצילנדרים בדלת הכניסה לאחר שזאת לא הסכימה להחזיר לו את מפתחות הדירה.
בסיכומו של דבר הרשם דורפמן לא קיבל את טענתו של הנתבע בדבר סיכול החוזה. הרשם אומנם היה מוכן אני לקבל את גרסתו של הנתבע כי בעת כריתת החוזה עם התובעת, הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי דיירי הבניין התנגדו לכניסתה של דיירת ערבייה לבניין.
אך עם זאת, הוא לא קיבל את טענת הנתבע, כי קיום החוזה באותן הנסיבות היה בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.
"אני לא גזען"
"משהתובעת ידעה על התנגדותם של דיירי הבניין ועל כוונתם למרר את חייה", כתב הרשם, "ובכל זאת עמדה על קיום חוזה השכירות, צריך היה לאפשר לה לקיים את החוזה. על כן, נוכח רצון התובעת וכוונתה המוצהרת להיכנס לדירה, לא ניתן לומר כי קיום החוזה היה בלתי אפשרי".
עוד ציין הרשם דורפמן: "בעיני, החוזה בוטל בגין אפליה על רקע גזעני ונראה כי הדבר גרם לפגיעה בכבודה ולתחושת עלבון קשה אצל התובעת אשר נאלצה להרגיש את עצמה כאזרחית סוג ב' שאינה רצויה במקומות מסוימים בארץ שבה היא מתגוררת כאזרחית שוות זכויות. כפועל יוצא מכך, הזכות שלה לשיווין הופרה… בקשר למניע להפרת החוזה, מוכן אני לקבל את גרסתו של הנתבע כי הוא לא גזען, הרי לו הנתבע היה גזען, לא היה חותם מלכתחילה על חוזה שכירות עם אישה ערבייה ושהוא מתבייש, אך עדיין דעתי היא כי התנהלותו של הנתבע בפועל הביאה לכך כי החוזה בוטל על ידו בשל אפליה על רקע גזעני".
_____________________________________________________________________
