״התביעה נשוא הערעור היתה תביעת השתקה. מטרתה היתה מובהקת: להרתיע סיקור עיתונאי ביקורתי על לשכת עורכי הדין. לא סתם נבחר הסכום האסטרונומי.. היה על בית המשפט לפעול בצורה ראויה ולחייב את לשכת עורכי הדין בהוצאות גבוהות יותר, על מנת להביע את מורת רוחם של בית משפט והציבור מתביעות, וכן להבהיר לתובעי סרק עתידים כי זו עמדת מערכת המשפט בנושא זה". כך נכתב בערעור שהגישה היום העיתונאית שרון שפורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב הערעור על ההחלטה לחייב את לשכת עורכי הדין ואת ראש הלשכה לשעבר, עו"ד אפי נוה, בסכום כולל של 70 אלף שקל בלבד כהוצאות משפט.
שפורר מבקשת, באמצעות עו"ד יהונתן קלינגר, להגדיל את סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית משפט עד לגובה של 969 אלף שקל סכום התביעה שהגישה הלישכה וראש הלישכה לשעבר ע״וד אפי נווה ״ בית המשפט לא הטיל הוצאות ריאליות והשיב לשפורר סך השווה לשכר טרחת עורך דינה בלבד, וזאת לאחר שדחה את התביעה", נכתב בבקשה. "היה על בית המשפט לפעול בצורה ראויה ולחייב את לשכת עורכי הדין בהוצאות גבוהות יותר, על מנת להביע את מורת רוחם של בית משפט והציבור מתביעות, וכן להבהיר לתובעי סרק עתידים כי זו עמדת מערכת המשפט בנושא זה". נכתב כאמור בטעונים לערעור שפורר מציינת כי תביעת הלשכה נגדה היתה תביעת השתקה, שהוגשה ללא ביסוס עובדתי.
כזכור, בחודש שעבר הטיל בית משפט השלום בהרצליה על לשכת עורכי הדין ועל ראש הלישכה לשעבר עורך הדין אפי נוה תשלום הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך של 55 אלף שקל, וכן הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. שפורר כתבה בפייסבוק בתגובה להחלטה: "אם אתם רואים עשן כרגע עולה מתל אביב, זה הפיוזים שנשרפו לי. הפסדתי אינסוף ימי עבודה, בזבזתי חצי מחופשת הלידה שלי על זה. מאמינה שאגיש ערעור".
תחילת הפרשה לפני כשלוש שנים בינואר 2017 הוגשה תביעה כנגד שפורר בסך של כמיליון שקל, במסגרתה טענו התובעים כי שפורר, בסדרת כתבות שפורסמו באתר האינטרנט "המקום הכי חם בגיהנום" ובפייסבוק, הוציאה את דיבתם רעה. לאחר שהתקיימו מספר דיוני קדם משפט בתיק, ולאחר שבית המשפט דן במספר בקשות שהוגשו במסגרתו, הוגשה ביולי האחרון בקשה מטעם הלשכה ונוה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. מנגד, ביקשה שופרר כי התביעה תידחה ולא תימחק, וכן כי הלשכה ונוה יחויבו בתשלום הוצאות נכבדות. בית המשפט הציע באוגוסט האחרון לתובעים להסכים לכך שהתביעה תידחה ולא תימחק, וכן הבהיר כי ככל שיסכימו נוה והלשכה לדחייה, יבוא הדבר בחשבון בעניין פסיקת הוצאות המשפט.
הלשכה ונוה הסיכמו לכך שהתביעה שהוגשה מטעמם תידחה, וכן הגישו טיעון לעניין ההוצאות. שפורר טענה בפני בית משפט כי המחיר האישי ששילמה מצדיק פסיקת הוצאות גבוהות, וכי המועצה הארצית של הלשכה הסכימה לטענתה כי הפרסומים בגינם נתבעה היו בגדר ביקורת ראויה. עוד טענה שפורר, כי יש לחייב את התובעים בתשלום הוצאות בגובה התביעה שהוגשה נגדה – כלומר, בסך של כמיליון שקל. מנגד, טענו הלשכה ונוה כי ביסוד הסכמתם לדחיית התביעה עומד שיקול ציבורי של חופש העיתונות ולא סיכויי התביעה. עוד טענו, כי דווקא שפורר הינה זו שניהלה את המשפט בצורה לא הולמת ולא עניינית, והפכה את ניהול המשפט ל"חגיגה" – ולפיכך אין לחייבם כלל בהוצאות.
השופט גלעד הס קבע כי "במקרה שלפניי, אין מחלוקת כי שרון שפורר זכתה בהליך וזאת כאשר התביעה כנגדה נדחתה. אולם, לצורך פסיקת ההוצאות ראוי ונכון להביא בחשבון את העובדה כי זכיית שפורר הינה על סמך הסכמת התובעים לדחיית התביעה. אני סבור כי העובדה שהלשכה ונוה חזרו בהם בשלב מוקדם יחסית, עוד טרם הליך ההוכחות, מהווה שיקול בהפחתת סכום ההוצאות״
מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה: "לשכת עורכי הדין תכבד כל פסיקה של בית המשפט".
