מכתב שנשלח לוועד מועצת העיתונות השבוע דורש לשקול מחדש את ההצעה למנות את שופט בית המשפט העליון לשעבר חנן מלצר לנשיא מועצת העיתונות. במכתב, מפורטת "התנהלות בעייתית" כביכול של השופט ביחס לתיק שנידון מולו, תוך הכשרת פגמים רבים של שופטי בית הדין לעבודה, משה טוינה ואילן איטח, שימוש בטיעונים תמוהים על מנת לא לדון בעתירה, ומעל לכל – שיהוי גדול עד למתן הכרעה. אלו, נטען במכתב, מעידים "על זלזול בעותרים ובבית המשפט כאחד".
כדברי המכתב, המקרה הוא "דוגמה לשחיקת אמות מידה אתיות בבית המשפט העליון ולפגיעה של ממש במערכת המשפט ולאמון הציבור בו". במכתב ישנה קריאה להימנע ממינוי השופט מלצר לתפקיד זה, משום הצל הכבד שהפרשה מטילה עליו.
עיכובים ופיגורים
"עוד בשנת 2012", כך מוזכר במכתב, "היה ידוע כי ישנם עיכובים ופיגורים חמורים ביותר ממאה החלטות ופסקי דין אשר השופט מלצר אמור היה להשלים את כתיבתם. עקב כך צומצם השיבוץ שלו בהרכבים של בית המשפט העליון, עוד בהחלטה של הנשיאה דאז, השופטת דורית בייניש".
לפי כותבי המכתב, אין מדובר רק בהתנהלות בעייתית המוסברת על ידי עומס חריג באותו פרק זמן. "לקראת פרישתו של השופט מלצר השנה", נכתב עוד, "מצא נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט לשעבר אורי שהם, כי יש ממש בתלונה שהשופט מלצר עיכב החלטה במשך שלוש שנים וחצי. גם במקרה במוזכר במכתב חל עיכוב גדול של חודשים ארוכים (כשבעה) במתן החלטה בידי השופט מלצר, עיכוב שהינו חמור במיוחד נוכח העובדה שמדובר בעתירה בעניין צו מניעה זמני שדחיפותו רבה".
השופט שלא חתם
הפרשה המפורטת במכתב, פורסמה בעבר באוביטר. במסגרתה שופט בית הדין האזורי לעבודה לשעבר, משה טוינה, נתן החלטה בה דחה תביעה לצווים זמניים. על ההחלטה החתים השופט טוינה רק נציג ציבור אחד, בניגוד לחוק המחייב את חתימת כל חברי המותב. יום לאחר ההחלטה כתב השופט טוינה החלטה אחרת, אף זאת בניגוד לחוק – שכן כבר החתים עליה חבר מותב. מן ההחלטה הראשונה, למעט העמוד האחרון שלה, לא אותר עותק מלא; ליתר דיוק, היא נעלמה לחלוטין.
על ההחלטה השניה לא החתים השופט טוינה אפילו לא נציג ציבור אחד, אף זה מעשה מנוגד לחוק. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור בפני שופט בית הדין הארצי לעבודה, אילן איטח, אשר דחה את בקשת הערעור, בין היתר משום שלטענתו נציג הציבור שאמור היה לחתום על ההחלטה השניה שלח דוא"ל למזכירות בית הדין בה הסכים להחלטה, למרות שלא חתם עליה.
בנוסף, קבע, כי ההבדל בין שתי ההחלטות אינו מהותי ולכן מותר היה לשופט לשעבר טוינה לחתום על הגרסה השנייה לאחר שחתם על הראשונה. אך השופט אילן איטח מעולם לא הציג את הדוא"ל של נציג הציבור, ולדברי מזכירות בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע עצמה, בתשובה לבקשת בא כוח העותר לראות את המייל, מסמך זה אינו קיים כלל. השופט אילן איטח אף לא הציג את הגרסה הראשונה של החלטת השופט טוינה – שאיננה קיימת בשום מקום – ולא הסביר כיצד הגיע למסקנה שאין שוני מהותי בין שתי הגרסאות.
עיכוב משמעותי בהכרעה
על ההתנהלות החריגה של בתי הדין האזורי והארצי לעבודה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. העתירה ביקשה לבטל את ההחלטה הזמנית ולהורות על העברת התיק למותב חדש שידון בצו המניעה מן ההתחלה, ללא השופט טוינה. אולם השופט מלצר עיכב את ההחלטה עיכוב משמעותי.
רק לאחר זמן רב, ורק משפסל השופט לשעבר טוינה את עצמו מלשבת בתיק התביעה העיקרי, נתן השופט מלצר בסופו של דבר החלטה, אולם היא לא התייחסה כלל לנושאי העתירה. באופן שערורייתי, פסק הדין של השופט חנן מלצר התבסס על השערה מוזרה, לפיה, לו היה העותר יודע כי השופט לשעבר טוינה יפסול את עצמו, היה מסתפק בכך במסגרת העתירה, ולפיכך אין לדון ביתר הסעיפים ואין לדון בטענות כבדות המשקל שהועלו בה (למרות שהעותר הבהיר שאין הדבר כך, וכי הוא דווקא מבקש לדון בעתירה לביטול ההחלטה הזמנית). במכתב למועצת העיתונות מסכם הכותב נקודה זו באמירה "אוי לבית המשפט שאלו הם שופטיו".
יותר מכך, פסק הדין של השופט מלצר הודה שהחלטת השופט טוינה פגומה, אלא שהסתפק באמירה סתמית כי אכן "נפלו פגמים" בהחלטת בית הדין האזורי לעבודה. עם זאת, לא נאמר על ידי השופט מלצר מה הם פגמים אלה. ההחלטה של השופט לשעבר טוינה לא בוטלה למרות הפגמים שנפלו בה, ללא מתן כל הסבר. וזאת בניגוד להלכת בית המשפט העליון שפסל בחודש אפריל 2014 החלטה של עצמו משום שנחתמה רק על ידי שני שופטים ולא על ידי כל חברי המותב.
"דאגה ממשית"
לחוסר ההתייחסות של השופט מלצר לטענות העתירה היו השלכות חמורות ביותר לגבי תיק התביעה העיקרי, מאחר ואת אותה ההחלטה הפגומה של השופט לשעבר טוינה, למרות היותה חלקית וזמנית, נטל שופט אחר בבית הדין האזורי לעבודה, יוחנן כהן, וכלל חלקים נכבדים ממנה מילה במילה, ככתבה וכלשונה, בתוך פסק הדין שלו. על פסק דין זה, הידוע זה כבר כ"פסק הדין המועתק", הוגשה תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים נגד השופט יוחנן כהן, שהינה תלויה ועומדת.
המכתב למועצת העיתונות מסתיים בהצהרה כי התנהלותו המשפטית של השופט מלצר, חוסר התייחסותו לשאלת היעדר חתימת שופטים ונציגי ציבור על החלטות, כמו גם לשאלת מתן החלטה בידי שופט ללא כל בסיס בראיות, אינם מלמדים על קבלת אחריות לגורל הפונים לבית המשפט, אף לא על כיבוד זכויותיהם וכיבוד החוק, כנדרש משופט, קל וחומר משופט בית המשפט העליון.
"כמות הפגמים שהוצבה לפתחו של השופט מלצר ואשר ממנה התעלם במפגיע", נכתב במכתב למועצת העיתונות, "כמסתבר תוך הסתרת כשלי המערכת, היא כה גדולה, עד שהתעלמותו מהן איננה מעוררת אמון במערכת המשפט ובו אישית. ואם במערכת השמירה על החוק ישנה בעיה חמורה, הרי מדובר בדאגה ממשית כשהעניין הוא שמירה על זכויות הפרט ועל חופש הביטוי בארגון וולונטרי במהותו כמו מועצת העיתונות".
___________________________________________________________
