לאחר שהנישואים נקלעו למשבר אבי הכלה, תבע את חתנו להשיב לו מאות אלפי שקלים שנתן לו כהלוואות בעת שזה היה נשוי עם בתו. שופטת בית משפט לענייני משפחה באשדוד, עפרה גיא, הורתה לחתן להחזיר לנתבע 480 אלף שקלים.
התובע טען כי בהיותו אב וסב מצוין, נתן לבתו וחתנו במשך כל תקופת החיים המשותפים בסכומים גבוהים והעניק כמעט כל חודש לבני הזוג סך של 5,000 שקלים, כעזרה.
בשנת 2011 פנה הנתבע לתובע וביקש ממנו הלוואה בסכום של 200 אלף שקלים על מנת לרכוש מחצית עסק של מינימרקט. הנתבע שכנע אותו שהמינימרקט ריווחי ויעניק לבני המשפחה רווחה כלכלית ומשכך, נתן לו את הכסף והחתן חתם על אישור קבלת הכסף והתחייב בו להשיב לתובע כל חודש 5,000 שקלים.
בפועל, כך נטען, הוחזרו רק שני תשלומים.
כעבור מספר שנים, רכשו בני הזוג דירה ולצורך רכישתה, הלווה התובע לבני הזוג סך של 700 אלף שקלים.
משכך, לחץ על התובע בתו לחתום על הסכם יחסי ממון למקרה של גירושין וההסכם אושר בבית משפט לענייני משפחה. פרט לכך לנתבע היתה שותפות במונית כאשר חלקו של כל אחד מהם עמד על 50% בה.
הנתבע ביקש לרכוש את חלקו של השותף ולצורך זה, ביקש ממנו מהתובע הלוואה בסך של 123 אלף שקלים.
יש התיישנות
מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות. בכל הנוגע להשבת ההלוואה על סך של 200 אלף שקלים, מדובר בעילת תביעה שהתיישנה שכן ההלוואה הנטענת, ניתנה לפני כעשר שנים ומשלא שילם הנתבע, לטענת התובע, כל תשלום, למעט אלו שניים הרי שעילת התביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה משבע שנים ממועד נתינתה.
בהתייחס להשבת הלוואה על סך של 700 אלף שקלים, טען הנתבע שאין המדובר בהלוואה, אלא מתנה מותנית בלבד, שכל מטרתה היתה למנוע מהנתבע לעזוב את בתו והנתבע אינו חייב בהשבת ההלוואה. וההלוואה הנוספת על סך של 123 אלף שקלים הוכחשה שכן התובע רכש את חלקו של השותף במונית ואין בכך בכדי להטיל על הנתבע התחייבות כלשהי ובמיוחד כאשר התובע שילם ישירות לשותף והנתבע לא קיבל ממנו דבר.
הלוואות מחזירים?
השופטת גיא קבעה כי אכן קיימת התיישנות בנושא ההלוואה למכולת ודחתה את התביעה להשבתה. באשר לדירה קבעה השופטת כי הנתבע חייב להשיב לתובע חצי מסכום ההלוואה בסך 350 אלף שקלים לאחר שהתובע לא רצה לתבוע את בתו ונתן לה פטור אישי בדמות מחצית החוב. השופט גם הורתה לנתבע כי התשלום עבור המונית הינה הלוואה שצריך להחזירה.
"באשר לתשלום ששילם התובע אשר לטענה לפיה אמר התובע לשותף כי מדובר במתנה לנתבע, איני מוצאת מקום ליתן אמון בגרסה זו וספק אם העד זכר האמירה כלשונה למעלה משש שנים לאחר אמירתה. אף אם נאמרה לעד, אין בה בכדי לקבוע כי זו היתה ההסכמה בין התובע לנתבע ואין בה בכדי להפטיר הנתבע מתשלום חובו לתובע בגין תשלום השיק", כתבה השופטת בפסק הדין.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת עפרה גיא
