שופט בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שמואל בורנשטין, דחה ערעור של שמואל סגל להפחתת מס לאחר שמכר שני פסלים של הפסל אוגוסט רודן בשווי של כ-40 מיליון שקלים לחברה אחרת בבעלותו. השופט בורנשטיין שחייב את סגל בהוצאות בסך 35 אלף שקלים קבע כי מדובר בעסקה מלאכותית שנועדה להפחית מס ולפיכך פקיד השומה רשאי להתעלם ממנה.
בבעלותו של שמואל סגל חמישה פסלי ברונזה של הפסל רודן אשר נרכשו על ידו בשנת 1969. בשנת 2011 מכר סגל לקבוצת ש.מ סגל בע"מ חברה בשליטתו, שני פסלים מתוך החמישה, וזאת בתמורה לסכום של 40 מיליון שקלים. הפסלים נרשמו בדוחותיה הכספיים של החברה תחת סעיף "השקעות". עוד נרשם בדוחות כי רכישת הפסלים מומנה בכספים שהתקבלו מדרסלי, כנגד שטר הון. בחודש נובמבר 2015 הועברו כל חמשת הפסלים לחו"ל.
שימוש אישי
בשומותיו קבע, כאמור, פקיד השומה כי התקבול שקיבל המערער מהחברה אינו תמורה בגין מכירת שני הפסלים, הכפופה לחלק ה' לפקודת מס הכנסה וכן ככל שיש לסווג את התקבול כתמורה בגין מכירת הפסלים לחברה, אין היא חייבת במס ריווח הון, בהיות הפסלים "מיטלטלין של יחיד המוחזקים על ידו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו או של בני אדם התלויים בו" ולפיכך אין הם בגדר "נכס" לעניין סעיף 88 לפקודה.
לטענת פקיד השומה, העסקה למכירת הפסלים לחברה, בתמורה שמקורה בכספים שהתקבלו מדרסלי כנגד הנפקת שטר ההון, מהווה עסקה מלאכותית שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות מתשלום מס או הפחתה בלתי נאותה של המס, על פי סעיף 86 לפקודה, דהיינו – כי המטרה היא להעביר לשמואל סגל סך של 40 מיליון שקלים, ללא תשלום מס.
לפיכך, פקיד השומה ראה בתקבול שהתקבל על ידו כמשיכת משכורת מאת החברה, החייבת בשיעור המס השולי, או לחילופין כדיבידנד, או כהכנסה מכל מקור אחר. מנגד, טענו סגל והחברה שלו כי לא קיימת כל מניעה להעברת נכס מאדם לחברה בבעלותו וכי לא ניתן לומר שמדובר בעסקה מלאכותית, שכן כוונת החברה הייתה, ועודנה, למכור את הפסלים בריווח ניכר, על אף שעד עתה הדבר לא הסתייע.
"ללא טעם מסחרי"
בסיכומו של דבר השופט בורנשטיין קבע כי מכירת שני הפסלים מהמערער לחברה נעדרת כל טעם מסחרי ומטרתה היא אחת: משיכת כספים לכיסו של המערער ללא תשלום מס ובנסיבות אלה, צדק פקיד השומה שהתעלם מהעסקה, וראה את התמורה שהתקבלה מהחברה כהכנסה בידי המערער.
"בנימוקי השומה", כך נכתב בהחלטת בית המשפט, "טען המשיב כי יש למסות אותה הכנסה כהכנסה ממשכורת החייבת במס או לחילופין כהכנסה מדיבידנד בידי המערער החייבת במס. סבורני כי בנסיבות העניין, ומאחר שנראה כי משיכת הכספים על ידי המערער נעשתה יותר בכובעו כבעל מניות ולא כעובד, יש לראות בכספים שמשך מהחברה כהכנסה על כל המשתמע מכך".
השופט הוסיף בפסק הדין: "על פני הדברים נכון וראוי הוא לראות בכספים כדיבידנד שמקורו ביתרות העודפים של כלל חברות הקבוצה, וככל שלא קיימים די עודפים – כשכר או דמי ניהול שכנגדם יש להכיר בהוצאה. סבורני כי סמכותו של פקיד השומה "לבנות מחדש" את העסקה לאחר שמצא לנכון להתעלם ממנה ו"להרוס" אותה, בוודאי שמאפשרת לו לייחס את המשיכה באופן האמור, הגם שבפועל הכספים נמשכו מהחברה המערערת דווקא".
_____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט שמואל בורנשטין
____________________________________________________________
