שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יעל בלכר, דחתה את עתירתם של בני וצביקה בע"מ וגלילות מחזור פסולות כנגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א אשר דחתה את הערר שהוגש בגין דחיית בקשתם לקבלת היתר לשימוש חורג בקשר לאתר פינוי הפסולת אותו הן מפעילות במתחם שיועד למסחר, בילוי ועסקים באזור צומת הסירה אשר תחומה של עיריית רמת השרון. בנוסף, חייב בין המשפט את העותרות בהוצאות משפט בגובה 47 אלף שקלים.
על פי העתירה בני וצביקה בע"מ, מפעילים מזה שנים רבות אתר לפינוי פסולת בניין, שאותם היא שוכרת מגלילות מחזור פסולת בע"מ. בינואר 2017 פג תוקף הרישיון כאשר העותרות טענו כי הן פועלות להסדרת הפעילות וכי האתר הוקם בידיעה ברורה ואף בסיוע של הרשויות תוך מתן מענה ייחודי לפסולת הבנייה של מרבית אזור גוש דן. העותרות סבורות כי מכלול הנסיבות יש לאפשר את המשך קיום האתר לתקופה של חמש שנים נוספות.
שימוש חורג בקרקע
בקשת העותרות לשימוש חורג בקרקע שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון, נדחתה במהלך ינואר 2019. בגין החלטה זו הגישו העותרות ערר לוועדת הערר לתכנון ובניה במחוז ת"א אך גם ערר זה נדחה. בהחלטה מנומקת נדונו טענות העותרות אחת לאחת ונקבע כי יש לדחות בין היתר כיוון שהוגשה באופן שלא ניתן לאשרה. בגין דחיית הערר הגישו העותרות עתירה זו.
במסגרת פסק הדין, השופטת בלכר חזרה על ההלכות לפיהן בית המשפט אינו יושב כמוסד תכנון על וההתערבות תיעשה בצמצום לפי עילות מסוימות, החלטת ועדת הערר באה במקום החלטת הועדה המקומית ולכן אין רלבנטיות לטענות לפגמים בהליך מול הועדה המקומית ואין להעלות בעתירה טענות חדשות שלא הועלו בפני ועדת הערר.
"אין סיבה להתערב בהחלטת הוועדה"
"לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטה ובוודאי שלא פגם המצדיק התערבות בית משפט זה בהחלטה. סבורני, כי כפי שקבעה ועדת הערר, הבקשה כפי שהוגשה ע"י העותרות אינה ניתנת לאישור ובדין נדחתה מכל וכל", כתבה השופטת בלכר והוסיפה: "סבורני כי בדין התעכבה ועדת הערר גם על המדיניות הראויה למניעת פגיעה בשלטון החוק וכי שיקול זה מטה את הכף במקרה שלפנינו לדחיית הבקשה, אף אילו הייתה ההיעתרות לה בגדר האפשר. אין כל עילה להתערבות בשיקול הדעת התכנוני של ועדת הערר גם בעניין זה".
בנוגע להחלטת וועדת הערר לדחות את הבקשה לשימוש חורג ציינה השופטת כי החלטת ועדת הערר יושבת על אדנים מוצקים, מפורטת ומנומקת כדבעי ולא מצאה כל יסוד להתערב בה. לא רק שלא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות לפי כללי הביקורת של המשפט המנהלי היא גם מקובלת על בית המשפט לגופה, על כל טעמיה".
השופטת בלכר פרטה את הנימוקים באשר לכל טענה וטענה שהועלו על ידי העותרות ומצרף לכך את העובדה שהתבררה במהלך ההליך לפיה, בעלת הקרקע (מגדלי מירב) כלל לא הסכימה לבקשה באופן שמשמיט את היסוד מן הבקשה לשימוש חורג.
חוסר ניקיון כפיים
"לכל אלה", כתבה השופטת, "מצטרפת העובדה, שהתבררה לאחר החלטת ועדת הערר ולא מצאה ביטוי בהחלטתה, שלפיה בעלת המקרקעין (חלקה 19), חברת מגדלי מירב, מתנגדת למבוקש. בצדק טענו המשיבות, כי הדבר משמיט את היסוד מן הבקשה להיתר לשימוש חורג ואילו הייתה ועדת הערר מודעת לכך במועד, סביר להניח שכלל לא הייתה דנה בבקשה לגופה".
בהמשך קבעה השופטת בלכר, כי בראש ובראשונה יש לדחות את העתירה על הסף מחמת עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים: "סבורני, כי את הבכורה יש ליתן בנסיבות העניין לדחיית העתירה מחמת עשיית דין עצמית ובעיקר, בשל חוסר ניקיון הכפיים שדבק, למרבה הצער, בכל הילוכן של העותרות, החל מהבקשה והערר שהגישו למוסדות התכנון למתן היתר לשימוש חורג, דרך העתירה כפי שהוגשה וכלה בהתנהלותן בהליך זה, לאחר הגשת העתירה".
_______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת יעל בלכר
_______________________________________________________
