שופטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה, הילה גורביץ עובדיה, הורתה לאם להחזיר את ילדיה לקנדה, זאת לאחר שנתבעה על ידי אב הילדים מכוח חוק אמנת האג, החזרת ילדים חטופים. השופט גם הורתה לאם לשלם לאב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 53 אלף שקלים. "שלושת הקטינים התגוררו בקנדה באופן רציף וקבוע. הוראות הסכם בין הצדדים שנחתם בקנדה מצביעות על כוונה אחת – להמשיך ולהתגורר בקנדה", כתבה השופטת בהחלטתה.
הצדדים, יהודים, נישאו לפני כ-14 שנים בישראל ולהם נולדו 3 ילדים, כעבור שנתיים עוד טרם לידת שני ילדים, העתיקו את מקום מגוריהם מישראל לקנדה ומאז הם התגוררו שם. בחלוף מספר שנים, בעת ששהו הצדדים בחופשה בישראל, חתמו הצדדים על הסכם שכותרתו "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין".
הסכם בישראל, הסכם בקנדה
להסכם זה ניתן תוקף של פס"ד ולהוראות שעניינן רכוש, תוקף של הסכם ממון כפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג וכן הוסכם כי "הצדדים מסכימים לחזור לקנדה בכפוף לתנאים הבאים: מרכז חייה של המשפחה יהיה ב- 10 שנים הקרובות בקנדה ואולם, הצדדים מתחייבים להידבר ביניהם ולהתדיין בנוגע לחזרתם ארצה עם חלוף 4 שנים ולאחר תום 10 שנים מיום אישור ההסכם כפסק דין, תהיה רשאית האישה לחזור עם ילדיה לארץ ולבעל לא תהיה כל התנגדות לכך".
בחודש מרץ השנה הצדדים חתמו גם על הסכם בקנדה בו הוסכם כי כל הורה יעדכן ההורה השני, לפחות 60 יום מראש בשינוי מקום מגוריו, ואם כוונתו של ההורה לעזוב לצמיתות את קנדה – לפחות 90 יום מראש, שאז יבחן בית המשפט בקנדה את הסדרי השהות והמשמורת.
חופשת הפסח התארכה
זמן קצר לאחר מכן, כשבועיים לאחר החתימה על ההסכם בקנדה, נסעה הנתבעת עם שלושת הילדים לחופשת פסח בישראל. הנסיעה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו של התובע וזמן קצר לפני מועד החזרה הודיעה הנתבעת לתובע, כי היא דוחה ב- 3 ימים את מועד החזרה ואז הודיעה לו באמצעות מסרון, כי היא לא תשוב לקנדה ובכוונתה להישאר עם הקטינים בישראל.
לטענת האישה, ההסכם בקנדה טרם קיבל תוקף של פסק דין ולכן ההסכם הקודם שנחתם בישראל גובר וקיים פסק דין שבהתאם להוראותיו רשאית הייתה הנתבעת לעלות ארצה עם הקטינים. עוד נטען כי הנתבעת לא ביצע מחטף מאחורי גבו של התובע והתובע השלים עם מעשה החטיפה ולראיה, ייעץ לנתבעת לאלו מוסדות חינוך בישראל לרשום את הקטינים, וגם כתב במסרון שהוא מעוניין להגיע לישראל אם הנתבעת תחדל "מענייני הדת" ושהוא מעוניין שהקטינים יגדלו "כישראלים נורמליים".
"ביתם של הילדים בקנדה"
כאמור השופטת קבעה שאכן מדובר במקרה בו הקטינים הורחקו שלא כדין ולכן יש להשיבם לארץ מוצאם כפי הוראת סעיף 12 לאמנה.
"במקרה כאן", כתבה השופטת, "שלושת הקטינים התגוררו בקנדה באופן רציף וקבוע, הקטינה א.ד. מעת היותה בת כשנה והקטינים מיום לידתם. אין על כך מחלוקת ולמעשה גם הנתבעת לא הכחישה זאת. גם אם נתייחס למבחן הכוונה, הרי שהוראות הסכם קנדה מצביעות על כוונה אחת – להמשיך ולהתגורר בקנדה".
השופטת הוסיפה: "אשר להשלמה, הנתבעת נסמכת על מסרונים שהוחלפו בין הצדדים ומפנה לאמירות התובע שנכתבו במועד המאוחר להודעתה על הישארותה בישראל. אכן, אמירות אלו נכתבו כטענת הנתבעת, דע עקא, שהנתבעת הוציאה אמירות אלו מהקשרן והגישה תכתובת חלקית בלבד".
