שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ארנון דראל, קבע כי על יצרנים ויבואנים של מכלי משקה גדולים לשלם את העיצומים הכספיים ודרישות תשלום שהטיל המשרד להגנת הסביבה, בסך כולל של 48 מיליון שקל, בגין אי-עמידה ביעדי המחזור והאיסוף. בנוסף, בית המשפט הטיל על היצרנים והיבואנים תשלום הוצאות לטובת המשרד בסך של 30 אלף שקל.
בשנת 2019 הטיל הממונה על חוק הפיקדון במשרד להגנת הסביבה עיצומים כספיים על יצרנים ויבואנים של מכלי משקה גדולים, לאחר שמצא כי לא עמדו ביעדי האיסוף והמחזור של מכלי משקה גדולים. על החלטה זו הגישו היצרנים והיבואנים ערעור לבית משפט השלום בירושלים, ובנובמבר 2020 התקבל הערעור בחלקו.
יעדי המחזור הושגו?
פסק הדין בזמנו קבע שהיצרנים והיבואנים אכן לא עמדו ביעדי המחזור, אבל יחד עם זאת, על המשרד היה להכיר באופן רטרואקטיבי באיסוף מכלי משקה שבוצע על-ידי חברה קבלנית בשנת 2016, למרות שתאגיד המחזור אל"ה, אשר מייצג את חברות המשקאות, התקשר ושילם עבור איסוף המכלים רק בשלהי שנת 2017.
על פסק הדין הוגש ערעור מטעם היצרנים והיבואנים, אשר טענו כי עמדו ביעדי המחזור והאיסוף ויש לבטל כליל את העיצומים הכספיים ודרישות התשלום של המשרד להגנת הסביבה. כמו-כן, הגיש המשרד ערעור שכנגד בגין ההחלטה להכיר בדיעבד בהתקשרות שבוצעה.
בחינה מקיפה של הטענות
כאמור, בפסק דין מפורט שניתן קיבל השופט ארנון דראל מביהמ"ש המחוזי בירושלים את עמדת המשרד להגנת הסביבה במלואה בכל הנוגע להטלת עיצום כספי ודרישות תשלום על יצרנים ויבואנים של מכלי משקה גדולים.
נוכח פסה"ד יידרשו היצרנים והיבואנים, אשר המשרד להגנת הסביבה הטיל עליהם עיצומים כספיים ודרישות תשלום, לשלם למשרד סך כולל של כ-48 מיליון שקל בהתאם להחלטת הממונה והשופט דראל קבע כי החלטת הממונה ניתנה לאחר בחינה מקיפה של כלל טענות היצרנים והיבואנים ולאחר מתן הנמקה מפורטת; כי גישתו של הממונה לטענות היצרנים והיבואנים ראויה להערכה; וכי אין מקום להתערבות בהחלטתו.
ביחס לטענות היצרנים והיבואנים קבע השופט כי הממונה רשאי ואף נדרש לבצע בקרה משמעותית על דיווחי היצרנים והיבואנים, ורשאי לדחות דיווחים שאינם מבוססים על אסמכתאות מהימנות, לרבות תעודות שקילה, או על יסוד התקשרויות מלאכותיות בדיעבד.
"תעשייה חדשה"
"הפרשנות האחרת שנטענה על-ידי היצרנים והיבואנים", נכתב בפסק הדין, "הופכת את הליך הבדיקה והבקרה שאמור הממונה לעשות כדי לממש את תפקידו לחסר ערך ועקר, שכן משמעות קבלת עמדת המערערות היא שהממונה אינו יכול לדרוש ולקבל את האסמכתאות העומדות ביסוד הדיווחים שנמסרו לו, וכך גם נשללת ממנו האפשרות לבחון את אמיתות הדיווח שנמסר לו. איני מקבל את גישתן של המערערות כי הזכות לדרישת 'כל מידע' מוגבלת למצבים שבהם נוכח הממונה לדעת שקיים פגם בדיווח שקיבל או שיש לפניו ראיות מהימנות המביאות אותו למסקנה שהדיווח אינו מדויק. לדידי, הממונה רשאי ואף חייב לבצע כל פעולת בדיקה כדי להבטיח קבלת דיווח אמין ומדויק, והוא אינו מוגבל במצבים שבהם יפעיל את סמכותו וידרוש מסמכים נוספים ובהם תעודות שקילה".
השופט הוסיף: "קבלת גישתן של המערערות מביאה ליצירת מתווה לעריכת עסקאות מלאכותיות, אף לאחר סיום אותה שנה, ומאפשרת לגורם אחד לרכוש לעצמו עמידה, שעמד גורם אחר, בדרישות החוק בדיעבד. גישה כזו אינה יכולה להתקבל. יש בה כדי ליצור מסלול עוקף של עמידה ביעדים שנקבעו, והיא מביאה למעשה לפיתוח 'תעשייה' של רכישת איסוף ומחזור על ידי גופים אחרים בדיעבד, על ידי מי שלא הצליח לעמוד ביעדים".
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט ארנון דראל
______________________________________________________
