לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש בסוף השבוע כתב אישום נגד נער בן 17, בגין המתה בקלות דעת, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. כתב אישום נוסף הוגש לבית משפט השלום נגד תושב בית שמש בן 21 בגין שידול לפציעה בנסיבות מחמירות ומתן אמצעים לביצוע פשע.
על פי כתבי האישום, שהוגשו לפני כחודש נפגשו מספר צעירים במסיבה במושב מחסיה. אז החל ויכוח בין המנוח לקטין, תוך כדי הקטטה ביניהם פצע המנוח את הקטין בידו.
הקטין, כך לפי המתואר בכתב האישום, עזב את המסיבה ונסע לביתו של הנאשם וסיפר לו את שארע, בתגובה צייד אותו הנאשם בסכין ועודד אותו להתעמת עם המנוח. הקטין שב למסיבה, התעמת עם המנוח, שלף את הסכין ודקר אותו. המנוח התמוטט ופונה לבית החולים שם מת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.
החשוד אותר
כוחות משטרה שהוזעקו למקום החלו מיד בחקירת האירוע תוך איסוף ראיות וגביית עדויות רבות. כבר באותו הלילה החלו שוטרי ימ"ר ירושלים, את החקירה והצליחו כעבור ימים ספורים, לעצור את הנער ששהה בבריחה כעבור ימים ספורים והוא הועבר לחקירה ומעצרו הוארך מעת לעת.
בתוך כך, במסגרת החקירה נעצר גם תושב בית שמש בן 21, בחשד למעורבות וסיוע במעשה וגם מעצרו של זה הוארך בבית המשפט לטובת המשך פעולות החקירה תוך שהחלה להתגבש תשתית ראייתית כנגד השניים וכאמור בסוף השבוע הוגש נגדם כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
מדוע בוטל האישום על דקירה שיוחס לבן 16?
בשבוע שעבר פורסם באוביטר כי שופטת בית משפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, הסתפקה ב-100 שעות שירות לתועלת הציבור אותן גזרה על צעיר שבהיותו בן 16, דקר צעיר בתחנת אוטובוס בבית שמש שלא נתן לו סיגריות. השופטת גם קבעה כי הנער עבר את העבירות אך לא הרשיעה אותו, זאת על מנת שלא יפגעו סיכוייו להתגייס לשירות משמעותי. בתוך כך, השופטת הורתה לצעיר לפצות את הנפגע ב-3,600 שקלים.
לפני כשנתיים וחצי, קצת לאחר חצות, הגיע הנאשם עם שניים מחבריו, אל תחנת האוטובוס בבית שמש. שם עמדו אותה עת והמתינו לאוטובוס שני קרובי משפחה בשנות ה-20 לחייהם אשר בינם לבין הנאשם או חבריו אין כל היכרות. הנאשם ביקש מהנפגע סיגריה, אך הנפגע השיב לו שאין לו וביקש מהנאשם לעזוב אותו.
דקירה בעין
בהמשך, כך לפי האישום הוא שלף חפץ חד ודקר את המתלונן בעינו הימנית. מתוך ניסיונו של הנפגע להתגונן, הוא הפיל את הנאשם אל הרצפה ונפל עמו. במהלך ההתגוששות בין השניים, אחד החברים עזר לנאשם שתקף את הנפגע ולאחר מכן, גורם כלשהו שזהותו אינה ידועה, דקר את הנפגע בגבו עוד שתי דקירות. כתוצאה מהדקירה בעין, הנפגע סבל ממגבלה משמעותית בראייתו.
השופטת בר-אשר החליטה לבסוף לבטל את הרשעת הנאשם. בהחלטתה ציינה כי חרף המשקל הנכבד שיש לתת לשיקולים הנוגעים לטיב העבירה ולחומרתה, נקבע לא אחת כי בדרך כלל תהיה נכונות רבה יותר להימנע מהרשעת קטינים, אם נמצא כי סיכויי שיקומם רב וכי מכלול הנסיבות, לרבות היעדר הרשעות קודמות, סוג העבירה שעברו ונסיבותיה, יצדיקו זאת.
בזכות השיקום
"הנאשם", כתבה, "הוא צעיר אשר בחר ב'סור מרע ועשה וטוב' (תהלים לד, טו), ובחר להתנתק מהסביבה המזיקה שבה היה. חלף שוטטות חסרת מעש ברחובות, הוא השלים פערים עצומים בכל תחומי החיים והעלה את חייו על מסלול מעורר הערצה והערכה. כך, בתחום הלימודים, הנאשם צמצם פערים של שנות לימוד רבות, שנבעו מכך שמאז בית הספר היסודי כלל לא למד, ובמשך תקופה קצרה התמיד בלימודים וניגש לכל בחינות בגרות. בקרוב הוא אף עתיד לקבל תעודת בגרות מלאה".
