ראוי להדגיש ולציין כבר בפתח הדברים, כי פסק הדין של בית הדין הארצי כלל ניתן במישור הבלעדי של דיני העבודה ודיני הביטוח הלאומי וכלל לא נוגע ו/או לא דן בסוגיות המיסויות – ואף לכאורה עומד בסתירה לפסק דינו של בית המשפט העליון אשר פסק זה מכבר בהרכב מורחב של 7 שופטים(!) כי תשר ("טיפ") הניתן למלצר במסעדה, ייחשב כהכנסה של המלצר ולא כהכנסה של המסעדה המעסיקה אותו. יתרה מזאת, במסגרת פסק הדין קבע הנשיא (בדימוס) גרוניס כי לא ראוי ליצור בדרך שיפוטית הסדר חדש שיביא לרפורמה במעמדם של דמי התשר ובחובת הרישום שלהם, וציין כי ראוי שהסוגיה תוסדר במסגרת חקיקה.
א. בית הדין הארצי קבע באופן חד וברור, ובדומה לפסיקות קודמות, כי הטיפ יכול להיחשב כשכר עבודה למלצרים, אבל לא רק להם, אלא לכלל עובדי המסעדה!כלומר, בעלי העסק רשאים להשתמש בטיפים לתשלום שכר לטבחים, ברמנים, שוטפי הכלים וכו'.
ב. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ניתן להשתמש בטיפ לתשלום כלל הזכויות הסוציאליות של העובדים במסעדה, בהן פנסיה, ביטוח לאומי וכדומה, בכפוף להסכמה עם העובד!
יש להניח, כי רוב גורף של המסעדות ו/או בלעי העסקים ייצרו הסכמי עבודה כאלה שיעגנו את תשלום הסוציאליות מהטיפים –ואולם מובן כי הדבר נתון לשיקול דעתו של כל מעסיק ומעסיק.
ג. העובדה שבית הדין הארצי לעבודה ציין במפורש בפסק הדין כי הוא לא דן בסוגיות המיסויות סביב פסק הדין (יש להניח, מתוך ידיעה ברורה כי נושא זה הוכרע זה מכבר ע"י בית המשפט העליון שפסק שהנושא נתון לפתחו של המחוקק לבדו!).
הגם שבית הדין הארצי פסק כי בטיפים ייעשה שימוש לטובת תשלום שכרם של עובדי המסעדה/העסק (למעשה בעלי המסעדה/העסק לא יכולים לעשות שימוש בכסף הזה ככל העולה על רוחם, אלא משמשים בעצם "צינור להעברת הכסף" לעובדים) – סוגיות מיסויות נותרו פתוחות ובלתי פתורות לחלוטין. כך למשל, סוגיית המע"מ (כן או לא?) נותרה פתוחה ונתונה למחלוקת, כיוון שאין מדובר בהכנסה רגילה של העסק (יש להמתין ולראות האם יוגש ערעור על פסק הדין – ובמידה ולא – כדאי בהחלט לעקוב אילו הנחיות תוציא רשות המסים בנושא?).
- בית הדין הארצי לעבודה פסק ש"ההלכה" החדשה תיכנס לתוקפה בתאריך 1.1.2019.
הנה כי כן, בכל הנוגע לדיני עבודה ודיני הביטוח הלאומי, נפסק שטיפים מהווים הכנסה של העסק והכנסת עבודה של עובדי שרשרת השירות מהמסעדה/המעסיק.
הלכה למעשה יוצר פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה 2 מסלולים אשר באפשרות הצדדים ליחסי העבודה לבחור מביניהם:
מסלול "ברירת המחדל" בהתאם לפסק הדין:
בהיעדר התניה מפורשת אחרת, כפי שיפורט בהמשך, ברירת המחדל היא שהמעסיק רשאי לעשות שימוש בכספי הטיפים רק לצורך תשלום שכר עבודה. כלומר, הוא אינו רשאי לעשות שימוש בכספים הללו לתשלומי חובה, להפרשות לפנסיה או לתשלום מס בריאות ודמי ביטוח לאומי או זכויות סוציאליות אחרות.
מסלול "חלופי" – הסכם בכתב בדבר תניות החורגות ממסלול ברירת המחדל:
המעסיק נדרש לפעול על פי ההסדר המוסכם אשר יש וראוי שייערך עם העובדים מראש ובכתב (בהביא בחשבון את מחויבויות המעסיק לקיים אחר הוראות כל דין, בין היתר, החובות הרישומיות שבהן חב המעסיק על פי חוק הגנת השכר, חוק שכר מינימום וחוק הודעה לעובד).
יודגש, כי כמי שקובע את הסדרי השכר ותנאי ההעסקה במסעדה, לרבות בכל הנוגע לכספי הטיפים, רשאי המעסיק להגיע להסכמה עם המלצרים ו/או עובדי שרשרת השירות בעסק, בדבר התניה החורגת מברירת המחדל האמורה.
כך, למשל, ניתן לקבוע התניה חורגת הקובעת שהמעסיק רשאי להשתמש בכספי הטיפים, העולים על שכר המינימום או על שכר בשיעור גבוה יותר שסוכם עליו, לצורך שלום תשלומי החובה החלים על המעסיק, כדוגמת חלקו בדמי הביטוח הלאומי ובהפרשות לפנסיה או תשלום הזכויות הסוציאליות של עובדי שרשרת השירות (ברמנים, שוטפי הכלים, מנקים וכיוצ"ב).
בין אם על פי ברירת המחדל ובין אם על פי התניה חורגת, בכל מקרה לא ישולם לעובד שכר בשיעור הנמוך משכר המינימום על פי חוק או מהשכר החוזי, לפי הגבוה מבניהם.
סיכומם של דברים:
נושא הטיפים בענף המסעדנות עבר במהלך השנים בין ערכאות שונות אשר כפי שפורט לעיל אף העניקו לסוגיה תשובות שונות וסותרות זו את זו בתכלית.
אין חולק כי הגם שמדובר בסוגיה סבוכה אשר לה השלכות משמעותיות ביותר הן מבחינת מגוון ענפי המשפט שהיא נוגעת בהם, הן מבחינת רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי, והן מבחינת היקף כספי הטיפים בענפים השונים מדי שנה (בראש ובראשונה עפ"י הערכות כ-170,000 מלצרים ומאות בתי עסק בענף המסעדנות, אך גם עובדי צפויים להיות מושפעים מהפסיקה החדשה).
בהיעדר הסכם מפורש בכתב הרי שתחול "ברירת המחדל" ולפיה כספי הטיפים שישולמו לעובדים יהוו בסיס לחישוב זכויותיהם הסוציאליות הנגזרות לכל דבר וענין (הן ביחסי העבודה והן מול הביטוח הלאומי ורשויות המס).
על בעל עסק/מעסיק אשר יהיה מעוניין שלא ייושם לגביו מסלול ברירת המחדל האמור לעיל, להיערך מבעוד מועד ולערוך עם עובדיו הסכמים בכתב בדבר התניה החורגת מברירת המחדל האמורה.
