כל אדם המעניק טיפול רפואי, מחויב לפעול על פי סטנדרט הטיפול הסביר. חריגה מנהלי הטיפול המקובלים, אשר גרמה לנזק פיזי ממשי למטופל, היא רשלנות רפואית והיא מקנה למטופל עילה להגיש תביעה כספית לפיצויים בגין כל הנזקים שנגרמו לו עקב הרשלנות הרפואית. למרבה הצער, רשלנות רפואית היא נפוצה מאוד ומתרחשת בכל סוגי הטיפולים ובכל שלבי הטיפול הרפואי. ישנם מקרים של רשלנות באבחון, רשלנות במתן הטיפול וכן רשלנות רפואית במעקב, כאשר כל אחד מהם יכול לגרום למטופל לנזקים פיזיים חמורים.
האם כל נזק שנגרם למטופל הנו תוצאה של רשלנות רפואית? התשובה היא לא.
הוכחת רשלנות רפואית דורשת מן הנפגע להראות כי הטיפול הרפואי שניתן לו חרג מסטנדרט הטיפול הסביר, כי הנזק שנגרם לו הנו תוצאה של אותו טיפול (הוכחת הקשר הסיבתי) ולבסוף כי נגרם לו נזק פיזי מהותי מן הטיפול הרפואי.
אובדן סיכויי החלמה
אחד מן הנזקים החמורים ביותר של רשלנות רפואית, הוא אובדן סיכויי החלמה. זה מצב שבו כתוצאה מאבחון מאוחר, מטיפול רפואי לא מתאים או רשלנות רפואית במעקב הרפואי, המטופל איבד אחוזים ניכרים מהסיכויים שלו להחלים באופן מלא. המקרים השכיחים של אובדן סיכויי החלמה מתרחשים בשל אבחון מאוחר של מחלה, אשר אבחון מוקדם שלה הוא קריטי להחלמה. אחת הדוגמאות הנפוצות ביותר היא מחלת הסרטן. כאשר זו אינה מאובחנת במועד, הגידול הסרטני מתפשט בגוף וכך הולכים וקטנים הסיכויים להחלמה מן המחלה.
דוגמא נוספת היא אבחון של מחלות כרוניות. במקרים רבים, אבחון מאוחר של מחלה כרונית, כמו גם טיפול שגוי או רשלנות באבחון, מאפשרים את הידרדרות המחלה, דבר אשר יכול לגרום לנזקים בלתי הפיכים ופגיעה מהותית מאוד באיכות החיים של המטופל. אמנם, הסיכויים להחלים באופן מלא ממחלה כרונית הם נמוכים ועל כן קיבלה את שמה, אולם, הטענה היא כי לולא הרשלנות הרפואית, למטופל היה סיכוי גדול יותר לאיכות חיים טובה יותר ולהחלמה של חלק מתסמיני המחלה.
כיצד נקבע גובה הפיצוי?
ככלל, בתביעת רשלנות רפואית, כבכל תביעה אזרחית אחרת, על התובע להוכיח את טענותיו ברף של למעלה מ51%. עם זאת, בכל הנוגע לפיצויים עקב אובדן סיכויי החלמה, הנפגע יכול לקבל פיצוי גם אם לא עמד ברף זה. ההלכה בעניין זה ניתנה בפרשת פאתח, שם דובר היה על רשלנות רפואית בשל אבחון מאוחר של גידול בעצם הפנים. לאחר האבחון, עבר התובע ניתוח שנכשל ולפיכך, הגיש הוא תביעה בגין אובדן סיכויי החלמה.
בית המשפט קבע כי לו היה הניתוח נערך בזמן, סיכויי ההחלמה של הנפגע היו 30% בלבד וקביעה זו הובילה את הנתבעת, קופת חולים כללית, לטעון כי משסיכויי ההחלמה לא עומדים על 51% לפחות, יש לדחות את התביעה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הכלל בדיני נזיקין, הקובע כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי על פי מאזן הסתברות ואם לא עמד בנטל זה, לא יפוצה, אין להחילו במקרה של אובדן סיכויי החלמה. במצב זה, יש לאמץ גישה של מתן פיצוי חלקי בדרך של הסתברות או אומדנה. לפיכך, התובע בפרשת פאתח, קיבל פיצוי כספי בגובה 30% מהנזק בשל סיכויי החלמה שאבדו וקביעה זו עיצבה את ההלכה לעניין זה.
