שופטת בית משפט המחוזי בירושלים, תמר בר-אשר, הסתפקה ב-100 שעות שירות לתועלת הציבור, אותן גזרה על צעיר שבהיותו בן 16, דקר צעיר בתחנת אוטובוס בבית שמש שלא נתן לו סיגריות. השופטת גם קבעה כי הנער עבר את העבירות אך לא הרשיעה אותו, זאת על מנת שלא יפגעו סיכוייו להתגייס לשירות משמעותי. בתוך כך, השופטת הורתה לצעיר לפצות את הנפגע ב-3,600 שקלים.
לפני כשנתיים וחצי, קצת לאחר חצות, הגיע הנאשם עם שניים מחבריו, אל תחנת האוטובוס בבית שמש. שם עמדו אותה עת והמתינו לאוטובוס שני קרובי משפחה בשנות ה-20 לחייהם אשר בינם לבין הנאשם או חבריו אין כל היכרות. הנאשם ביקש מהנפגע סיגריה, אך הנפגע השיב לו שאין לו וביקש מהנאשם לעזוב אותו.
בגלל הסיגריה
בתגובה החלו הנאשם וחבריו להתקרב אל הנפגע ולהיצמד עליו. הנפגע ביקש מהנאשם ומחבריו שיעזבו את המקום ופנה אל אחד מהם וביקש שירגיע את חבריו. בשלב זה הגיע האוטובוס שהנפגע המתין לו, מבלי שעצר בתחנה. הנפגע החל לרוץ לכיוון האוטובוס, אך חזר משהבחין כי בן-דודו אינו עמו.
מיד לאחר שהנפגע חזר אל תחנת האוטובוס, ניגש אליו הנאשם ולאחר חילופי דברים בין השניים, שלף הנאשם חפץ חד ובאמצעותו, דקר את המתלונן בעינו הימנית. מתוך ניסיונו של הנפגע להתגונן, הוא הפיל את הנאשם אל הרצפה ונפל עמו. במהלך ההתגוששות בין השניים, אחד החברים עזר לנאשם שתקף את הנפגע ולאחר מכן, גורם כלשהו שזהותו אינה ידועה, דקר את הנפגע בגבו עוד שתי דקירות. כתוצאה מהדקירה בעין, הנפגע סבל ממגבלה משמעותית בראייתו.
לבית המשפט נמסר תסקיר של נפגע העבירה, בו הוא ציין כי מיד הבין כי מדובר בחבורה של נערים שהיו שיכורים, אך לא חשש מהם. למרות פציעתו, רדף ותפס אחד מהם, מאחר שהעמדתם לדין על מעשיהם הייתה חשובה לו. הפגיעה בו הייתה מפתיעה, אך לדבריו, עמד על חומרתה רק בתחנת המשטרה ובמיוחד לאחר מכן, בבית החולים, לאחר שהבין מהרופאים כי ישנה סכנה לאיבוד מאור עינו וכן כי אילו הדקירות בגבו היו במיקום מעט שונה, אף יכול היה להפוך לנכה.
חשש לאובדן הראייה
בתקופה הראשונה לאחר האירוע סבל מחרדה מפני האפשרות של אובדן ראייתו בעינו ואף סבל מסיוטים. עוד ציין כי באותה תקופה היה בתחילת לימודיו, אך למרות מאמציו, פציעתו פגעה בהישגיו ולכן נאלץ לחזור על חלק מהקורסים שלמד.
למרות חומרת הפגיעה, הנפגע ביטא חמלה כלפי הנאשם, בכך שהבין כי מדובר בצעיר הזקוק למערך טיפולי ולשינוי בהתנהגותו. הנפגע אף הביע תקווה שהתהליך הטיפולי יהיה חלק מהעונש שיושת עליו כדי שיביא לסיכוי שישנה את דרכיו.
הנאשם מצידו אמר כי הוא שואף לשרת את המדינה, לעשות שנת שירות משמעותית ולהתגייס לצבא. הוא הוסיף, כי הוא מבקש "באמת לתרום מההבנה של ההשלכות של המעשים שעשיתי ומהרצון לכפר ולתקן ומתוך החלטה מוסרית וערכית", אמר לבית המשפט.
"רוצה להיות לוחם"
עוד הוסיף בעדותו: "אני אבין כל החלטה, וקטונתי מלהבין את השיקולים של בית המשפט, אבל אני מבקש שבית המשפט יתחשב בכוונות שלי, בשינוי שאני עושה וייתן לי סיבה להמשיך עם הדרך שאני עושה ויאפשר לי להגיע לצה"ל עם פרופיל של לוחם, כמו שאני חולם על זה, וכדי שזה לא ימנע ממני לעשות את התיקון שאני רוצה לעשות".
השופטת בר-אשר החליטה לבסוף לבטל את הרשעת הנאשם. בהחלטתה ציינה כי חרף המשקל הנכבד שיש לתת לשיקולים הנוגעים לטיב העבירה ולחומרתה, נקבע לא אחת כי בדרך כלל תהיה נכונות רבה יותר להימנע מהרשעת קטינים, אם נמצא כי סיכויי שיקומם רב וכי מכלול הנסיבות, לרבות היעדר הרשעות קודמות, סוג העבירה שעברו ונסיבותיה, יצדיקו זאת.
השופטת בר-אשר: "ראוי לאפשר לו לעשות תיקון"
"הנאשם", כתבה, "הוא צעיר אשר בחר ב'סור מרע ועשה וטוב' (תהלים לד, טו), ובחר להתנתק מהסביבה המזיקה שבה היה. חלף שוטטות חסרת מעש ברחובות, הוא השלים פערים עצומים בכל תחומי החיים והעלה את חייו על מסלול מעורר הערצה והערכה. כך, בתחום הלימודים, הנאשם צמצם פערים של שנות לימוד רבות, שנבעו מכך שמאז בית הספר היסודי כלל לא למד, ובמשך תקופה קצרה התמיד בלימודים וניגש לכל בחינות בגרות. בקרוב הוא אף עתיד לקבל תעודת בגרות מלאה".
"האזנתי ברוב קשב לדברי הנאשם", הוסיפה עוד, "שביקש שיתאפשר לו לתרום מהבנתו ומניסיונו ומתוך רצון לכפר ולתקן ומתוך החלטה מוסרית וערכית. האזנתי לדבריו, כי יבין ויקבל כל החלטה, אך לצד זה ביקש להתחשב בו, בכוונותיו ובשינוי שעשה, וכי תינתן לו 'סיבה להמשיך עם הדרך שעשה עד כה… להגיע לצה"ל עם פרופיל של לוחם, כמו שאני חולם על זה' וכן כי לא תימנע ממנו האפשרות 'לעשות את התיקון' שהוא מבקש לעשות. הוא בהחלט ראוי לכך שבקשתו תיענה".
___________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת תמר בר-אשר
__________________________________________________
