שופטת בית משפט המחוזי בירושלים, חנה מרים לומפ, הורתה על הסגרתם לצרפת של אלברט פבריס ויאן משה בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בצל משבר הקורונה, לאחר שהוציאו כסף רב מאנשים פרטיים וחברות תוך התחזות. "אני סבורה שמארג ראיות זה קושר את המשיבים לביצוע המעשים המיוחסים להם, וממלאים אחר דרישת ה'אחיזה לאישום' הקבועה בחוק. יצוין, כי מדובר בראיות, שהיו מספיקות כדי להעמיד את המשיבים לדין על העבירות בישראל", נכתב בהחלטת בית המשפט.
על פי הנטען בבקשת ההסגרה, לכל המאוחר מחודש ספטמבר 2019 ועד ליום מעצרם באפריל 2020, וביתר שאת מה-16 במרץ 2020, אז הוכרז מצב חירום בצרפת לאור התפשטות וירוס הקורונה, הונו המשיבים וניסו להונות שורה של חברות מסחריות צרפתיות בתחומי המזון ובתחומים אחרים, וכן יחידים.
"נבחרתי לסייע לכם"
השניים, כך נטען, פעלו במספר מתווי מרמה, כולם תוך התחזות לאחרים, ותוך שימוש בכתובות דוא"ל מטעות או מזויפות, וכן בעזרת שימוש בתוכנה ליצירת מספר טלפון צרפתי מדומה, באופן שמסווה כי מקור השיחה מישראל.
השניים, תוך התחזות למנהל החברה ולעורך הדין של החברה, הסבירו לנמען שהוא נבחר לסייע להם בעסקה חשאית, שנועדה לפזר את סיכוני החברה בתקופת משבר הקורונה. המשיבים הורו לנמען לנהל את ההתקשרות עימם בדואר אלקטרוני, לעיתים בכתובת פרטית ולעיתים באמצעות הטלפון ממנו התקשרו, וזאת כביכול בהנחיית עורך הדין, מתוך מטרה להביא את קורבנותיהם להעביר תשלומים לחשבונות בנק שברשותם ולמנוע את גילוי התרמית בידי גורמים אחרים בחברה.
בנוסף, נטען בבקשת ההסגרה כי בתקופה הרלוונטית המשיבים הונו וניסו להונות ארבעה אנשים פרטיים בצרפת, ובכך העבירו לידיהם לפחות 93 אלף אירו שהועברו לחשבונות בנק בספרד, בלגיה ופולין, וכן ניסו לקבל לידיהם כספים נוספים ללא הצלחה.
גרפו לכיסם 93 אלף אירו
כמו כן נטען, כי המשיבים הונו, לבד מארבעת הקורבנות הפרטיים, קורבנות פרטיים נוספים מהם קיבלו המשיבים במרמה כמיליון אירו. בפעולתם נגד קורבנות פרטיים, פנו אליהם המשיבים בשמות בדויים בעזרת מידע שקיבלו על גלישה באתרי השקעות באינטרנט, וביקשו לפתותם בכזב להשקיע בין היתר בזהב, מחקר רפואי או שטחי חנייה, תוך הבטחה לתשואה נכבדה.
בין השאר, הסנגורית של פבריס טענה כי תקנת הציבור מונעת הסגרתו של מרשה, עקב מגפת הקורונה. לדבריה, העולם חווה משבר בריאותי חמור, ובנסיבות אלה לא ניתן להבטיח כי בריאותו של פבריס תישמר בצרפת, ולכן יש להימנע מהסגרתו. עוד נטען כי אין די בחומר הראיות על מנת לעמוד בדרישת ה"אחיזה לאישום". לטענתה, מלבד עדותו של משה הקושרת את פבריס למעשים, אין עוד ראיות הקושרות את מרשה למעשים.
השופטת מרים לומפ, שהחליטה כאמור כי השניים הינם ברי הסגרה לצרפת ציינה כי החל ההליך הפלילי כנגד השניים בצרפת ואף אם עוד לא הוגש כתב אישום פורמלי בעניין ולא התקבלה החלטה שיפוטית המורה על העברת התיק לשלב "בירור האשמה", ניתן לראות כוונה ברורה להעמיד את המשיבים לדין. כוונה זו ניתן גם לראות מבקשת ההסגרה, שמטרתה המוצהרת היא העמדת המשיבים לדין.
קו ההגנה: הסגרה לצרפת בעיצומה של מגפה תסכן אותם
השופטת גם התייחסה לטענה כי עקב מגפת הקורונה, והמצב הבריאותי הקשה הקיים בצרפת, הסגרת המשיבים לצרפת תסכן באופן ממשי את בריאותם ותפגע בתקנת הציבור וכן בטענה כי הסגרתו של פבריס לצרפת תפגע קשות במשפחתו ובקשריו עם ילדיו.
"במקרה דנן", נכתב בהחלטת בית המשפט, "לא הונחה תשתית ראייתית קונקרטית המלמדת על הסכנה הצפויה למשיבים בצרפת. אכן, מגפת הקורונה גובה קורבנות רבים, ופוגעת בצרפת באופן קשה ומשמעותי, אך אין בתרחיש האפשרי של הידבקות במגפת הקורונה, כדי להרים את הנטל הכבד המונח על הטוען כנגד ההסגרה מטעמי פגיעה בתקנת הציבור".
עוד ציינה השופטת בהחלטתה כי "תכליתו היחידה של הליך ההסגרה הוא לברר האם ישנה הצדקה להמשך בירור המקרה בהליך הפלילי במדינה המבקשת, ובית המשפט בישראל אינו בודק את סיכויי ההרשעה של המבוקש. שילוב חומר ראיות זה, כאמור, מעלה בפני עצמו חשד כבד לביצוע העבירות, ואני סבורה שמארג ראיות זה קושר את המשיבים לביצוע המעשים המיוחסים להם, וממלאים אחר דרישת ה"אחיזה לאישום" הקבועה בסעיף 9 לחוק. יצוין, כי מדובר בראיות, שהיו מספיקות כדי להעמיד את המשיבים לדין על העבירות בישראל".
_______________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת חנה מרים לומפ
________________________________________________________
