שופטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, הילה גורביץ עובדיה, הורתה לנתבעת ולבן זוגה, לפצות במעל 2.6 מיליון שקלים כולל שכ"ט עו"ד, את בתה של האישה שנאנסה במשך שנים ארוכות מאז שהייתה בת 10 וסבלה לאורך שנות ילדותה ונערותה מהתעללות מינית קשה, שביצעו בה, לכאורה, אמהּ ואותו גבר שהיה קרוב משפחתה של הילדה מצד אביה. "עדותה של התובעת, מתגבשת לכדי מסכת שיטתית, עִקבית ומהימנה של עדויות המציירות תמונה קשה של פגיעות מיניות ומעשי אינוס שנהג בה".
בכתב התביעה נטען כי לאחר שעברה עם בני משפחתה לתל אביב, פתחו אבי התובעת ובן דודו (הנתבע) שהיה נהג מונית במקצועו עסק משותף: מסעדה. עם פתיחת המסעדה, מאחר והנתבע המשיך בעיסוקו כנהג מונית, אבי התובעת נטל אחריות על המסעדה ועבד בה מרבית שעות היום.
דמות אב
נטען על ידי התובעת כי בשל היעדרות אבי התובעת מהבית, פקד הנתבע את בית התובעת ומשפחתה ושימש לה מעין דמות אב, הוא גם ניצל היעדרות אבי התובעת לשם רומן עם אימה. התובעת טענה כי במקביל נוצלה על-ידי הנתבע ועברה "עשרות מעשי אונס והתעללות מינית…בידיעתה המלאה של האם, ולעתים גם בהשתתפותה הפעילה". עוד נטען כי תיאור כל אירועי האינוס וההתעללות שחוותה התובעת לאורך השנים אינו אפשרי, ולכן לצרכי תביעתה, פרטה התובעת אירועים נקודתיים שאירעו, לטענתה, מגיל 10 ועד גיל 16, לערך, של התובעת.
מקרה האונס הראשון אירע כאשר הייתה התובעת בת 10 לערך. היא תיארה שישבה על הספה בסלון כשאחֵיה ישנים ואימה במקלחת. הנתבע התיישב לצד התובעת, החל לגעת בחזהּ, ניסה להוריד חולצתהּ ולגעת באיבר מינה וכאשר ניסתה להדוף אותו התובע, ענה לה "אל תדאגי, אמא שלך יודעת, את עוד תאהבי את זה". בהמשך נטען כי כאשר ניסתה התובעת להימלט, תפס אותה הנתבע, איים כי תשמור על השקט פן "הוא יעשה זאת בכוח", הדף את התובעת עם פניה מופנות כלפי הספה ואנס אותה בכוח ואיים בל תספר על כך לאיש כי אם תספר על המקרה תגרום לפירוק המשפחה שתיוותר ללא קורת-גג.
אונס בסלון
במקרה אחר, עת שבו הצדדים ממסעדה בה חגגו לתובעת הגעתה לגיל 12 שנים. נטען כי הנתבעים החלו להתגפף בסלון המגורים לעיני התובעת, והנתבעת ביצעה בנתבע מין אוראלי. בהמשך, קם הנתבע, השכיב את התובעת בכפייה על בטנהּ ואנס אותה ולאחר מכן שב לספה וקיים יחסי מין עם הנתבעת.
בכתב הגנתו אישר הנתבע כי בינו ובין הנתבעת התנהל רומן והכחיש שאר טענות התובעת או כי גרם לתובעת לנזקים. נטען כי הנתבע היה מגיע מדי פעם לבית התובעת והוריה, נשאר זמן לא רב ולא שימש דמות אב לתובעת. הנתבע הכחיש כי אנס את התובעת או התעלל בה מינית, והכחיש מכל וכל את המקרים שתוארו וכפועל יוצא הכחיש כי הנתבעת ידעה על המעשים או הייתה שותפה פעילה.
נטען כי ייתכן והנתבע התיישב ליד התובעת בעודה צופה בטלוויזיה, אולם מעולם לא ניצל את המצב וניסה לגעת בה, כטענתה. הנתבע הכחיש כי הילך אימים על התובעת כי אם תספר על המעשים יוביל הדבר לפירוק התא המשפחתי, וכי קיים עם הנתבעת יחסי מין בעת היותה בהיריון מתקדם. אימה של התובעת לא הגישה כתב הגנה.
השופטת: "תמונה קשה"
השופטת גורביץ שכאמור קיבלה את התביעה, ציינה בפסק הדין כי אל מול עדותו החמקמקה של הנתבע היא מצאה את עדות התובעת מקובלת עליה בהיותה מהימנה, קוהרנטית ורציפה וציינה כי בשל העובדה שמדובר בהליך אזרחי, אין צורך בהוכחת המעשים מעבר לכל ספק ודי ב"מאזן הסתברויות" מעל ל-50%.
"עדותה של התובעת, יחד עם עדות בעלה, בן זוגה לשעבר ואמהּ הנתבעת, מתגבשים לכדי מסכת שיטתית, עִקבית ומהימנה של עדויות המציירות תמונה קשה של פגיעות מיניות ומעשי אינוס שנהג בתובעת, אִם לבד ואִם יחד עם הנתבעת. אף שהמדובר באירועים שהאחרון שבהם התרחש לפני כשני עשורים, תמכו העדויות השונות זו בזו והפערים ביניהן, ככל שהיו, זניחים. לא רק שגרסת התובעת הייתה קוהרנטית, עקבית ונתמכה בעדים וראיות נוספות – גם כאשר בפתח עדותהּ הטיח בה הנתבע כי דבריה אינם אמת, התובעת השיבה להתפרצותו זו באופן מהימן", כתבה השופטת בפסק הדין.
__________________________________________________________________
