שופטת בית הדין לעבודה באזור תל אביב, מיכל נעים דיבנר, מחקה תביעת יחסי עבודה בין אזרחי ישראלי לבעלי חברה זרה בבעלות ישראלית. השופטת נעים דיבנר שאף חייבה את התובע בהוצאות הנתבעים בסך 12 אלף שקלים, קיבלה את טענת באת כוח הנתבעים, עו"ד אסתי עוקב, כי הסכסוך בין הצדדים צריך להתברר בסין.
אולי יעניין אותך גם:
- מנהל מטבח שהתפטר לאחר התעמרות תובע מאולם אירועים כחצי מיליון שקלים
- פוטרה לאחר שנפגעה בעבודתה ולא הוצעה לה משרה חליפית
- תביעה: סבל מהתעמרות בעבודה שגרמה נזקי גוף
- פיטורין שלא כדין: ביטול והשבה או פיצוי כספי?
על פי התביעה, התובע הועסק במשך שש שנים, על ידי 3 אזרחי ישראל, קרובי משפחתו, באמצעות חברות זרות שבאחת מהן שמרכז פעילותה בסין אף שימש כמנכ"ל, מסגרת תפקידו ניהל התובע את כלל פעילות החברות בהיקף ממוצע של כ-15 מיליון דולר אמריקאי בשנה והיו תחתיו כ-250 עובדים. כמו כן, הוא ניהל את הדוחות הכספיים של החברות, את כספי הנתבעים, והיה אחראי על כלל המפעלים והפעילות של החברות בסין ובעולם, על פיתוח עסקי, על התקשרויות עם גורמים שונים ועוד.
המשיך להגיע לעבודה למרות שפוטר
לטענת התובע, בהתאם לסיכום בינו לבין אחד הנתבעים, הוא היה זכאי לשכר חודשי קבוע ולתשלום בונוסים שנתיים והנתבעים לא ערכו לתובע הסכם עבודה בכתב, בניגוד לחוק הודעה לעובד ובשלב מסוים הודיעו לו לאחר ששהה בישראל בחופשה לצורך נישואיו, כי "הוחלט להיפרד" בטענה של צמצום פעילות החברות. לאחר הודעת הפיטורים, ניסה התובע לברר עם עידו מה בדבר תשלום זכויותיו והתשלומים המגיעים לו עם פיטוריו ונמסר לו כי ימשיך לעבוד בחברה כחודשיים נוספים וישולמו לו "שני חודשי שכר".
התובע סירב לכך והודיעו לו שהוא מסיים את עבודתו באופן מידי ואסרו עליו להגיע למשרד, אולם הוא המשיך להגיע במשך חודשיים נוספים. בהמשך התנו את תשלום המשכורת של התובע בכך שיחתום על מסמך שלפיו הנתבעים לא חייבים לו כל תשלום נוסף מעבר למשכורתו החודשית האחרונה. התובע סירב לחתום על המסמך ועקב סירובו לא שולמו שני חודשי עבודה.
התובע טען כי הוא פוטר שלא כדין, מבלי שניתנה לו זכות השימוע ומסיבות שאינן לגיטימיות. לאחר מכן סבל מהתנכלות והשפלה, תוך שלילת זכויותיו ותבע את שכר עבודה בגין החודשיים האחרונים להעסקתו, דמי הבראה, דמי נסיעות והפרשות פנסיוניות וכן תבע פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בניגוד לחוק הגנת השכר, פיצוי בגין אי קבלת הסכם עבודה, פיצויי פיטורים וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.
עו"ד עוקב: "על התביעה להתברר בשנחאי"
מנגד, באת כוחם של הנתבעים, עו"ד אסתי עוקב, ביקשה מבית הדין לסלק את התביעה על הסף מאחר ולטענתה, מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית שלא מראה עילה. עוד ציינה כי בין החברה לבין עובדיה קיים נוהג לתניית שיפוט בלעדית לבית המשפט בשנחאי, סין. מקום העבודה ומקום ביצוע העבודה בפועל על ידי התובע, היה בסין. תכנון ההתקשרות ומו״מ לקראת כריתת ההסכם בין הצדדים בוצע בסין, העבודה בפועל בוצעה בסין, השכר ששולם בגין העבודה שולם בדולרים על ידי ולטובת בנקים בסין ובאף שלב של ההתקשרות לא הייתה זיקה לישראל. לפיכך, טענה עו"ד עוקב כי יש לדחות את התביעה בשל חוסר סמכות ובשל העדר יריבות.
עו"ד עוקב אף הוסיפה, כי התביעה קנטרנית משום שאינה מראה עילה כאשר התובע דורש בדיעבד ולראשונה זכויות מכוח חוקי המגן של מדינת ישראל, בגין התקשרות שהצדדים מעולם לא התכוונו להחיל עליה את חוקי ישראל, והיא נעדרת זיקה לישראל. כמו כן, טוען התובע לקיפוח זכויותיו הממוניות מקום בו הוא זה אשר מתוקף תפקידו הבכיר כמנכ״ל החברה הנתבעת ובעל הגישה לחשבונות הבנקים, ביצע העברות כספים לחשבונו הפרטי. הנתבעים טענו כי התובע אף העביר לעצמו כספים ביתר וללא הרשאת החברה.
שופטת בית הדין לעבודה: "אין זיקה לדין הישראלי"
כאמור, בית הדין לעבודה קיבל את טענת עו"ד עוקב וקבע כי על יחסי הצדדים חל הדין הסיני ולא הדין הישראלי וזיקה זו תומכת במדיניות לפיה הדיון יתברר בערכאה הפועלת על פי דין התביעה.
"הזיקה הטריטוריאלית המובהקת", כתבה שופטת בית הדין לעבודה, "מובילה למסקנה כי הדין החל על העסקתו של התובע הינו הדין הסיני. הצדדים קיימו את יחסי העבודה ביניהם בסין בלבד, התובע הועסק על ידי חברה שאינה ישראלית והעתיק את מרכז חייו לסין לצורך ביצוע העבודה. התובע ניהל את החברה על פי הדין הסיני ואינו טוען לכל זיקה לדין הישראלי בביצוע עבודתו הפורמלית כמנכ״ל הנתבעת. התובע קיבל את שכרו במטבע זר, לא דיווח על העסקתו בישראל, לא שילם מיסים בישראל על העסקתו הנדונה וחרף מעמדו הבכיר מעולם לא דן בקוגנטיות הנתונות לעובד על פי הדין הישראלי. מסמכי העסקתו של התובע לא נכתבו בעברית. לפיכך, אנו קובעים כי על העסקתו של התובע עבור הנתבעים או מי מהם חל הדין הסיני".
עוד נכתב בפסק הדין: "העניין שיש למערכת המשפט הישראלית בתביעה דנן הינו מועט. אמנם מדובר בתביעה שעניינה יחסי עבודה בין אזרח ישראלי לבין חברה זרה, אך בבעלות ישראלי, ואולם בהעדר כל קשר מהותי נוסף לישראל, לרבות בהיבט המיסוי של החברה ו/או השכר ששולם במסגרת עבודה זו, איננו מוצאות כל הצדקה להעמסת עלויות בירור התביעה על מערכת המשפט הישראלית".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
