לאחר שנפרדו, ביקשה אישה לבטל את צו ההורות שניתן לגרושתה על הילדה שהיא הרתה וילדה אך נדחתה בביהמ"ש לענייני משפחה וכעת גם בביהמ"ש המחוזי בת"א. בראשות אב"ד שאול שוחט מתחו השופטים ביקורת חריפה על האם העותרת ופסקו כי לא ניתן לבטל אימהות או צו הורות רק בגלל שהצדדים מתגרשים וכי לא מדובר ב"הורה על תנאי". השופטים גם קבעו כי המערערת תשלם הוצאות בסף 15 אלף שקלים. "על שני ההורים לדעת", כך נכתב בפסק הדין, "כי בקשתם לקבל צו הורות אינה מעשה הפיך ולאחר שהצו ניתן, לא יוכל אף אחד מההורים להשתחרר מחובותיו ההוריות אף אם הוא ניתק כל קשר עם ילדיו. זוגיות לחוד ויחסי הורים וילדים לחוד".
המערערת והמשיבה חיו יחדיו כבנות זוג מתחילת שנת 2013 ועד שלהי שנת 2017, כאשר הן גם קיימו טקס בנוכחות בני משפחה וחברים שבו הן החליפו ביניהן טבעות. השתיים רכשו מספר מנות זרע מאותו תורם ובאמצעותן המשיבה הרתה ונולד להן בן ולאחר מכן, הרתה המערערת באמצעות מנת זרע של אותו תורם ונולדה להן בת.
פרידה משפחתית
זמן קצר לפני הולדתה של הבת, פנו האימהות לעורכת דין על מנת שתגיש בשמן בקשות למתן צווי הורות פסיקתיים בנוגע לילדים והן חתמו האימהות על תצהירים התומכים בבקשה למתן צו הורות שלפיו המשיבה תהיה גם אימה של הילדה. הבקשה לצו הורות הוגשה בתחילה ביחס לילדה, מאחר שעל פי ייעוץ משפטי שהאימהות קיבלו מעוה"ד, הדבר יקל עליהן לקבל אחר כך צו הורות גם ביחס לבן, שהיה באותה עת כבר בן שנה וחודשיים.
לפני מספר שנים, ניתן בהסכמת היועמ"ש צו הורות פסיקתי שלפיו גם המשיבה היא אמה של הילדה. עורכת הדין הכינה בקשה למתן צו הורות פסיקתי גם בנוגע לבן על מנת שהמערערת תחשב אף היא כאימו ואולם, לאור משבר שאירע בין בנות הזוג, הבקשה לא הוגשה ובנות הזוג החליטו על פרידה וכחודשיים לאחר מכן הן נפרדו.
מזה כשנתיים שוהה הילדה עם המשיבה אחת לשבוע אחר הצהריים וכן בכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד למוצ"ש. מאידך, הבן לא מגיע כלל לביתה של המערערת עקב סירובה לפוגשו. בינתיים הגישה המשיבה תביעה למשמורת משותפת על הילדה וקביעת הסדרי שהות שווים אצל כל אחת מהאימהות והמערערת הגישה תביעה לביטול צו ההורות.
"זה לא 'הורה על תנאי'"
בית המשפט לענייני משפחה, מינה מומחית שהגישה חוות דעת התומכת בעמדת המערערת לפיה יש לבטל את צו ההורות, אולם בית המשפט הוסיף את היועמ"ש להליך ולבקשת היועמ"ש הורה בית המשפט על עריכת תסקיר של עו"ס לחוק אימוץ ילדים שתמך בעמדת המשיבה לפיה אין לבטל את צו ההורות ובית המשפט דחה את תביעת המערערת, אימץ את המלצת התסקיר וקבע שאין לבטל את צו ההורות.
המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור, שכאמור נדחה על ידי הרכב השופטים. בין השאר צוין בהחלטה כי מתן אפשרות לבטל הורות במקרה כמו מקרה דנן, "הופך את ההורות מכוח הצו להורות 'פריכה' ומעמיד אותה כהורות נחותה לעומת הורות טבעית".
"ברגע", כך כתבו השופטים, "שההורה שקיבל את צו ההורות הוא מעין 'הורה על תנאי' שמעמדו נחות יותר מההורה הביולוגי, הדבר עשוי להביא לפגיעה קשה בילדים. מתן אפשרות לביטול צו הורות, שעה שהורה שקיבל צו על פי בקשתו נוטש את ילדיו וגורם לכך שדמותו תתפוגג אצלם או שהוא מתחיל להתייחס אליהם באופן אחר משהורה מתייחס לצאצאו הביולוגי, עלולה להגביר תופעה זו שמשמעותה פגיעה אנושה בזכות הקטינים לקשר עם שני הוריהם".
טובת הילדים
לדברי השופטים, גם כשקיימת הסכמה בין הורים לביטול צו הורות, לא ניתן להעניק משקל כלשהו להסכמה זו, היות שהדבר פוגע מהותית בזכויות הקטינים. "הדבר", נכתב עוד, "אף עשוי להפוך את זכות ההורות למטבע עובר לסוחר במו"מ לקראת פרידה, כאשר בתמורה להטבה רכושית, יוסכם על ביטול צו ההורות. על שני ההורים לדעת כי בקשתם לקבל צו הורות אינה מעשה הפיך ולאחר שהצו ניתן, לא יוכל אף אחד מההורים להשתחרר מחובותיו ההוריות אף אם הוא ניתק כל קשר עם ילדיו. זוגיות לחוד ויחסי הורים וילדים לחוד".
השופטים הוסיפו עוד כי כשם שהורה שהביא לעולם ילד כתוצאה מיחסי אישות מזדמנים שעה שהוא כלל לא רצה ולא התכוון להביא ילד לעולם מחויב בכל החיובים כלפי הילד, קל וחומר כשמדובר בזוג שפעל יחד במשותף בכוונה ברורה להביא צאצא משותף והסכים ששניהם יהיו הורים במעמד שווה.
"בעניינינו, האימהות רכשו במשותף מנות זרע, חתמו על בקשות למתן צו הורות ביחס לשני קטינים, גידלו אותם יחדיו והסכימו ששתיהן ישמשו כאימהות לכל דבר ועניין, ללא קשר למטען הגנטי של הילדים. לפיכך, משתוכניתן מומשה וניתן לא' צו הורות כלפי ה', לא ניתן לבטל את ההורות, במיוחד שעה שה' רואה בא' אמא לכל דבר ועניין והיא נמצאת עמה בקשר רציף וחם", סיכמו השופטים.
_____________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופט שאול שוחט
______________________________________________________________
