שופטת בית משפט לענייני משפחה בקריות, מאיה לוי, התירה להורים להשתמש בזרע בנם המת על מנת להביא צאצאים ולהשתמש בו בהליך פונדקאות בחו"ל ולאחר לידת היילוד אחותו של הנפטר תאמץ אותו. השופטת שדחתה את טענת המדינה, שהתנגדה להליך, הורתה לה לשלם 50 אלף שקלים הוצאות משפט. "רצונו הברור של המנוח היה להעמיד צאצאים אחריו לאחר מותו, אף בהיעדר בת זוג קבועה", כתבה השופטת בהחלטתה.
הורי המנוח, אשר הלך לעולמו ממחלת הסרטן בהיותו כבן 38 שנים, כשהוא לא נשוי וללא בת זוג, הגישו תביעה להתיר שימוש בזרעו המוקפא לצורך הפרייתו והבאת צאצאים אחרי מותו באחת משתי אפשרויות, כאשר האפשרות הראשונה הינה האופציה המועדפת, ולמעשה היחידה לשיטת התובעים בהליך פונדקאות מלא שבסופו יינתן צו אימוץ– האם הפונדקאית תישא את ההיריון, תולדת הפרייה חוץ גופית – ביצית שתיתרם על ידי אישה זרה אשר תופרה בזרע המנוח. היילוד יאומץ על-ידי אחותו הנשואה של המנוח ובעלה, שהינה חשוכת ילדים תוצאת מחלה גנטית.
רצון המת
בפסק דין חלקי שניתן לפני כשנתיים, נקבע על-ידי השופטת לוי, כי "רצונו המשוער של המנוח היה להתיר שימוש בזרעו" על מנת להביא צאצאים אחר מותו וכך כתבה בהחלטתה: "עדותם של כלל העדים מטעם התביעה, אינה נשענת על התרשמות סובייקטיבית שלהן ו/או תחושות או השערות. כל העדים אשר העידו בפניי, נשענים על שיחות עומק פתוחות עם המנוח, עימו היתה להם היכרות מעמיקה".
ע"פ פסק הדין, "המדובר ב-4 עדים חיצוניים אשר העידו כאחד על כמיהתו של המנוח אותה השמיע באזניהם בסמוך למותו להבאת צאצאים, או ספציפית להולדתו של בן בשם א'… אם כן, רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הבאת צאצאים. רצון זה אינו חריג והוא תואם את הכמיהה האבולוציונית של המין האנושי להותיר דור המשך אחריו. כמיהה זו מקבלת משנה תוקף, במשפחת התובעים, נוכח העובדה כי לתובעת 3 אין ילדים משלה ולא יהיו ואילו לתובעים 1,2 אין נכדים כלל, וגם לא יהיו, ככל שלא יותר השימוש בזרעו של המנוח…לסיכום: לאחר ששקלתי את כלל הראיות כפי שהובאו בפניי, הנני קובעת כי רצונו המשוער של המנוח, לפחות בסמוך לפטירתו, היה להתיר שימוש בזרעו על מנת להביא צאצאים אחרי מותו".
המדינה ערערה
הערעור על פסק הדין החלקי, אותו הגישה מדינת ישראל – משרד הבריאות באמצעות ב"כ היועמ"ש, נדחה באופן גורף ובהחלטתה כתבה השופטת אספרנצה אלון בדבר התשתית הראייתית המוצקה, על אודות רצונו המשוער של המנוח להתיר שימוש בזרעו לצורך הולדת צאצאים והמשכיות, ובסיומם החלטת כלל חברי ההרכב על דחיית הערעור: "בשל ערכם הרב של החיים שייווצרו, כמו גם ערך האוטונומיה של המנוח על גופו, שבתי ובחנתי את העדויות, וגם אני הגעתי למסקנה כי בפני בית המשפט קמא היו אינדיקציות ברורות ומשמעותיות להתחקות אחר רצונו של המנוח, ואין המדובר בהשערות גרידא", כתבה השופטת אספרנצה.
בהמשך לפסק הדין החלקי, עתרו הההורים ואחותו של הנפטר למינוי עו"ס לסדרי דין אשר תבחן את התאמתם של האחות ובעלה, לשמש הורים לקטין שייוולד מזרע המנוח בהליך פונדקאות, ולשם מתן פסק דין משלים. היועמ"ש התנגד למינוי העו"ס לס"ד, ועתר לביטול ההחלטה, למרות זאת בית המשפט קבע כי ההחלטה בדבר מינוי עו"ס לס"ד תיוותר על כנה. בתסקיר הוחלט כי האחות ובעלה הינם בעלי היכולות להעניק לילד שייוולד כתוצאה מהליך זה, הליך פונדקאות במסגרתו תושתל ביצית מתורמת זרה אשר תופרה בזרע המנוח, בגוף האם הנושאת, הורות טובה דיה, וזאת על אף הצורך בטיפול פרטני, סיוע, ליווי והדרכה הורית.
הדודה תאמץ
לאור זאת, השופטת לוי החליטה כי לאור העובדה כי "רצונו הברור של המנוח היה להעמיד צאצאים אחריו לאחר מותו, אף בהיעדר בת זוג קבועה", יש לאפשר את ההליך.
לדברי השופטת, יש לקבוע כי מאחר ולא ניתן לבצע הליך של הפריית ביצית בזרע של המנוח, ולהשתילו בישראל בגוף אישה נושאת, יש להתיר למשפחת המנוח לבצע הליך פונדקאות בחו"ל, תוך הקפדה ושמירה על זכויות האם הפונדקאית – בין באמצעות הפקדת ערובות ובין על דרך המצאת החוזה אשר ייחתם מול האם הפונדקאית המיועדת בחו"ל אשר תישא את ההיריון פרי הפרייה חוץ גופית של ביצית אשר תופרה בזרע המנוח (זאת בהעדר אמנה המסדירה את הזכויות של כלל הצדדים להליך הפונדקאות).
"בסיום ההיריון ולאחר הלידה, יש לאפשר לאחות המנוח ובעלה לעתור לקבלת צו אימוץ ביחס לקטין שיוולד, והצו ינתן, לאחר קבלת תסקיר מעודכן ובכפוף לבדיקת טובת הקטין, על אף היעדר קיומו של קשר גנטי ישיר בין ההורים המיועדים ליילוד", סיכמה השופטת לוי.
____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת מאיה לוי
____________________________________________________
