שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה, ריבה שרון, דחתה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, עקב פציעה בקרסול ימין שנגרמה לתובע, לטענתו, במהלך משחק טניס זוגות שהתקיים במגרש טניס במועדון ספורט בראשון לציון. התובע טען כי עיסוקו כעורך דין מצריך מאמץ פיסי מיוחד, ועל כן הנזק שנגרם לו הוא משמעותי. השופטת לא התרשמה וגם הורתה לו לשלם הוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים למועדון הספורט.
עוד בנזיקין:
התובע, בן 41, הגיע עם שלושה חברים, לבילוי במועדון. התובע וחבריו שיחקו משחק טניס זוגות באחד ממגרשי הטניס של הנתבעת. הצדדים חלוקים באשר לאופן קרות התאונה. לשיטת התובע – במהלך משחק טניס, בעודו רץ לאחור, לכיוון הכדור, רגלו נכנסה בחומת האבן, והוא נפל ונחבל. לטענת הנתבעת – מנגד, אין לקבל את גרסת התובע, התובע נחבל כתוצאה מעצם פעילות הספורט, וללא כל קשר למצב המגרש ולקיומה של החומה.
בשופטת שרון, קיבל בסופו של דבר את גרסת מועדון ודחתה את התביעה כבר בשלב שאלת האחריות, לאחר שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו ביחס לאופן קרות התאונה. לדברי השופטת, הוא גם לא עמד בנטל להוכיח כי חומת האבן, ממנה נפגע לגרסתו (שכאמור לא הוכחה), מהווה מפגע המצוי בשטחי המגרש.
הערכת נזק שגויה?
למרות שדחתה את התביעה והדיון בשאלת הנזק מתייתר, השופטת החליטה מצאה להתייחס גם להערכת נזקו של התובע, כפי שהיה נפסק, אלמלא נדחתה התביעה. התובע עו"ד בתחום דיני עבודה והסכמי שכירויות. זאת, כשכיר במשרד עורכי הדין של אחיו. לטענתו, לפני התאונה הוא היה בריא בגופו וביצע פעילות ספורטיבית אירובית על בסיס יום יומי, בכלל זה ברכיבה על אופניים, מכון כושר, ריצות, ועוד.
לדברי התובע, מאז התאונה, אינו יכול לעסוק בפעילות אירובית, עקב הפציעה, נגרמים לו הפסדי שכר, באשר הוא מוגבל ומתקשה לבצע עבודת שטח, המניבה בונוסים כלכליים, כאשר הנתבעת, מנגד – הוכיחה שכ-3 חודשים לאחר התאונה, התובע שב לבצע פעילות ספורטיבית בחדר הכושר, שלוש פעמים בשבוע ואף חזר לפעילות עבודה מלאה, מיד לאחר התאונה.
"נכות מזערית"
השופטת קבעה כי נכותו של התובע נמוכה והיא לא שוכנעה כי עיסוקו של התובע כעו"ד מצריך מאמץ פיסי מיוחד, הקשור בקרסול, או בכלל והתרשמה כי העדויות של עדים המעוניינים בתוצאות התביעה בדבר מרכיב של 'עבודת שטח' בעבודתו השוטפת של התובע, נועדה להאדיר את נזקו והן אף לא נתמכו בראיות חיצוניות או אובייקטיביות.
"בנוסף", כתבה השופטת, "גם לו נמצא שנדרשת פעילות פיזית מסוימת, הרשמתי שהתובע היה מסוגל לבצעה, וכי אין לנכותו הרפואית, כמתואר בחוות הדעת, כדי להשפיע על כושר ההשתכרות שלו. מבלי שיהא בכך כדי להקל ראש בנכות הרפואית, שהרי אין דין 5% נכות כדין 0% נכות, הרי שמדובר בנכות מזערית. אף לא הובאו ראיות באשר למגבלות בביצוע פעולות היומיום, בביתו של התובע ומחוצה לו. בנוסף, כפי שצוטט מתוך חוות דעת המומחה, התובע מתלונן על כאבים בברך שמאל, כאשר הקליניקה מתאימה לנזק במיניסקוס המדיאלי. מצב זה לא נקשר לתאונה".
עוד הוסיפה: "אני מאמינה בכל הנוגע לפעילות ספורטיבית מאומצת, התובע מתקשה ואולי אף מוגבל במידת מה, אך לא כך בפעילויות יומיומיות בבית ובעיקר בעיסוקו המקצועי . על יסוד המצוי לפני, והתרשמותי מהעדים, ממה שהובא ותוך מתן משקל לאשר נמנעו מלהציג – שוכנעתי כי השפעתה התפקודית של הנכות הרפואית דנן, מזערית, אם בכלל יש כזו".
______________________________________________
