שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, גזר שנה וחצי מאסר על תושב השטחים, אשר הורשע בנשיאת נשק שלא כדין ועבירה של כניסה לישראל שלא כדין, זאת לאחר שבתום מרדף משטרתי ברחובות תל אביב נתפס עם אקדח. להגנתו טען הנאשם כי עבד בשיפוצים בעיר ועל רקע מצוקה כלכלית סייע בהעברת האקדח ממקום למקום.
עוד בפלילים:
על-פי עובדות כתב האישום, בחודש אוגוסט האחרון, כנס הנאשם, תושב חברון, לישראל שלא כדין ושהה בה בניגוד לחוק ומבלי שהיה בידו אישור שהייה וכאשר רכב לפנות בוקר יחד עם חברו על אופנועו של החבר ברחובות תל אביב, כשהחבר נוהג באופנוע והנאשם יושב מאחוריו נשא הנאשם אקדח מדגם "בראונינג" בקוטר 9 מ"מ, טעון במחסנית תקנית ובה 13 כדורים ועטוף בניילון נצמד וכן נייר מגולגל ובו 29 כדורים מותאמים לאקדח בקוטר 9 מ"מ, עטופים גם הם בניילון נצמד.
מרדף ברחובות העיר
אותה שעה, נטען באישום, שהו בקרבת מקום בניידת 'סל"ע' שני שוטרים. הנאשם, שהבחין בשוטרים, סימן לחברו להימלט מהשוטרים שדלקו בעקבותיהם. בשלב מסוים, השליך הנאשם את האקדח והתחמושת מעבר לגדר בית ספר ולאחר מכן ירד מהאופנוע ופתח במנוסה רגלית עד שנעצר על ידי השוטרים לאחר מרדף.
הסנגורית, טענה כי הנאשם נכנס לישראל על מנת לעבוד בשיפוצים על רקע מצוקה כלכלית קשה של משפחתו. על רקע זה, הוצע לו לשמש "שליח" להעברת הנשק ממקום אחד לאחר, תוך פרק זמן קצר ביותר. לטענתה, העובדה כי הנשק והתחמושת היו עטופים בניילון נצמד מלמדת כי הנאשם לא התכוון לעשות בו שימוש או להסתובב איתו בתוך שטחי ישראל, ומכל מקום ברור כי הנשק לא היה שלו.
"לא נעשה שימוש באקדח"
השופט שגיא ציין בגזר הדין, כי לא נעלמה מעיניו העובדה כי האקדח והתחמושת היו עטופים בניילון נצמד, כך שעל פניו, דומה כי הנסיבות אינן מלמדות על רצון או כוונה לשימוש מיידי בנשק. יחד עם זאת, כתב השופט, אין בכך כדי לגרוע מפוטנציאל הנזק הטמון בעבירה, בין אם תכנן הנאשם לעשות שימוש עתידי בנשק ובין אם תכנן או נדרש למסור אותו לגורם עלום אחר.
"מבלי לגרוע ממשקלם של הדברים", כתב השופט שגיא בגזר הדין, "נתתי דעתי לכך שבפועל לא נעשה שימוש באקדח ולא נגרם נזק ממשי בגין העבירה בה הורשע הנאשם, והנשק נתפס על ידי המשטרה. מקובלת עלי עמדתם המשותפת של הצדדים לפיה יש לראות בשתי העבירות שביצע הנאשם ככאלה הבאות בגדרו של 'אירוע' אחד כהגדרתו בחוק העונשין".
ביהמ"ש הוסיף: "ניכר, כי הנסיבות הרלוונטיות בעניינו של הנאשם, אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, פועלות במקרה דנא לזכותו, ויש בהן כדי להצדיק את העמדת עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם, כפי שטענה אף התביעה באופן הגון. כך ביחס לעובדה שהנאשם לקחת אחריות על מעשיו, הודה במיוחס לו והביע חרטה, כך ביחס לעובדה כי מדובר בנאשם נעדר הרשעות קודמות וכך ביחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולעובדה כי הוא מנצל את תקופת מעצרו על מנת להשתלב בהליכי שיקום".
___________________________________________________
