שופטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, ענת הלר-כריש, דחתה בקשה לפסילתה לדון בסכסוך על צוואה לאחר שזו נערכה בפניה. השופטת ציינה בהחלטתה כי על המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם. "אין בעשיית הצוואה לפניי כרשות כדי ליצור דעה מוקדמת בקשר לטענות בעניין פעולותיהם ומעורבותם, לכאן או לכאן", כך כתבה השופטת בהחלטתה.
המבקשת התנגדה לקיום הצוואה, בשל טענותיה כי הצוואה נעשתה "בשל השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת הצוואה, תחרות בלתי הוגנת בין יורשים והתנהגות מנכרת מצד התובעים, שמטרתה היתה להשתלט ולהרחיק את המתנגדות מאמה המנוחה".
"חשש ממש לפגיעה במראית פני הצדק"
עוד טענה המבקשת בכתב ההתנגדות, כי הוריהם המנוחים של הצדדים הותירו צוואה מוקדמת, הדדית, בה הוראה מסוג "יורש אחר יורש", המקימה הסתמכות של כל אחד מההורים המנוחים על צוואתו של האחר, ועל כן לטענתה "לצוואת האם אין תוקף בכל הנוגע למחצית העיזבון, שיש לחלקו על פי צוואת האב המנוח".
לאחר העברת ההליכים בעניין עיזבון האם המנוחה מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט וניתובם לשופטת הלר-כריש, הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון למותב אחר, וטענה כי "מעורבות המותב בעשיית הצוואה משמעה הקמת חשש ממשי לפגיעה במראית פני הצדק".
לדבריה, "נקודת המוצא לדיון בתיק זה אינה שיוונית אלא מוטה באופן טבעי, על פי התרשמות בית המשפט במעמד עשיית הצוואה מכך שהצוואה ראויה לאישור הרשות. עצם הגשת ההתנגדות משמעה ערעור על פעולתה של הרשות בעת שאישרה את הצוואה".
השופטת שימשה כעד?
עוד נטען, כי השופטת שימשה כעד למעשה עשיית הצוואה והוא אף פגש את אחד המשיבים ואת ב"כ המנוחה, שני עדים מהותיים אשר יעידו במהלך ההליכים וקיים חשש ממשי שמידע שהתקבל במהלך הליך עשיית הצוואה ושאינו מתועד בפרוטוקול ישפיע על "מערכת השיקולים" של המותב.
"קיום ההליך", כך נטען עד, "לפני מותב זה מוטה לטובת המשיבים, נוכח ההלכה לפיה אין להעיד שופט על פעולות שביצע במסגרת תפקידו השיפוטי ו"מקום שלא ניתן להעיד את כב' המותב על פעולותיו כרשות, והמידע שיש בידו הוא משום 'עדות שאין אתה יכול להזימה' התומכת בעמדת התובעים פה".
בלי דעה מוקדמת
השופטת הלר-כריש, דחתה את הבקשה וציינה כי המבקשת לא טענה כי נפל פגם בצוואה. "לא הועלו טענות", כתבה השופטת, "נגד עצם הליך עשיית הצוואה בפניי עת כיהנתי כרשמת בית המשפט. טענות המבקשת, כאמור, הן כי הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת, תוך מעורבות המשיבים או מי מטעמם בעשיית הצוואה ובניגוד לצוואה הדדית שעשו הוריהם המנוחים של הצדדים. ביחס לטענות אלה אין ולא יכולה להיות למותב זה עמדה הנובעת מאישור עשיית הצוואה כצוואה בפני רשות. המבקשת העלתה טענות עובדתיות שונות המביאות לשיטתה למסקנה כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. בין היתר, טענה לפעולות שעשו המשיבים ועו"ד פ', לקשר בין המשיב 2 לבין עו"ד פ' ולניתוק המנוחה ממנה. כל אלה אינם קשורים למעמד עשיית הצוואה בפני רשות ועצם עשיית הצוואה בפני מותב זה לא הביאה לגיבוש כל דעה ביחס לטענות אלה".
השופטת הוסיפה: "אין ממש בטענת המבקשת לפיה בית המשפט שימש למעשה כעד לצוואה. הצוואה אשר הוגשה לקיום נעשתה כצוואה בפני רשות לפי סעיף 22 לחוק הירושה, ולא כצוואה בעדים לפי סעיף 20 לחוק הירושה. אין כל מניעה שעו"ד פ' והמשיב אשר על פי פרוטוקול עשיית הצוואה הגיעו לבית המשפט במועד שנקבע לעשיית הצוואה אך לא נכחו בעת עשייתה, יעידו בפניי במסגרת בירור ההתנגדות לקיום הצוואה. אין בעשיית הצוואה לפניי כרשות כדי ליצור דעה מוקדמת בקשר לטענות בעניין פעולותיהם ומעורבותם, לכאן או לכאן".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ענת הלר-כריש
