שופטת בית משפט השלום בירושלים, ג'ויה סקפה שפירא גזרה שלושה חודשי עבודות שירות, על מורה לנהיגה, בן 65, אשר הורשע בעבירות הטרדה מינית, מעשה מגונה באדם ואיומים, זאת לאחר שביצע את המעשים באחת מתלמידותיו. השופטת סקפה גם הורתה לו לפצות אותה ב-3,500 שקלים.
הנאשם עבד כמורה לנהיגה. על פי כתב האישום שהוגש נגדו, במהלך שיעורי הנהיגה של התלמידה ש', פנה אליה הנאשם במספר הזדמנויות והציע לה לקיים יחסי מין, אך היא סירבה. במהלך שיעור הנהיגה האחרון של ש' שהתקיים בחודש דצמבר 2017, הנאשם סגר את דלתות וחלונות הרכב והורה לה להמשיך לנהוג, נגע בצווארה וברגלה של ש' וביקש ממנה לנשקו, הכל לשם גירוי או סיפוק מיני.
"אם תגלי לא תקבלי רישיון"
בתום השיעור, כך נטען בכתב האישום, אמר הנאשם לש': "אם מישהו יגלה מה קרה בשיעור הזה שנגעתי בך ושביקשתי נשיקה בחיים לא תקבלי רישיון נהיגה אני מכיר את בעלך אני אספר לו ואעשה לכם בעיות".
בין הצדדים נערך הסדר טיעון, במסגרתו כתב האישום תוקן, הנאשם הודה במיוחס לו והורשע. הוסכם כי יוגש תסקיר שירות מבחן. לעניין העונש הוסכם כי המאשימה תבקש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, שבכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, ירוצה בעבודות שירות, ואילו ההגנה תהא חופשית בטיעוניה לעונש.
התביעה הדגישה בטיעוניה את הערכים המוגנים באמצעות העבירות, טענה כי הנאשם ניצל את מעמדו כמורה לנהיגה, את פערי הכוחות בינו לבין המתלוננת ואת היותה שבויה במכוניתו ואף איים עליה.
פיצוי במסגרת "סולחה"
מנגד, ב"כ הנאשם ציין את הודאתו של הנאשם שקיצרה את ההליך המשפט, חסכה זמן שיפוטי וחסכה את עדותה של המתלוננת. נטען כי מדובר במעשים המצויים ברף התחתון של העבירות הפליליות וכן נטען כי הנאשם שילם למתלוננת סך של 15 אלף שקלים במסגרת הסכם "סולחה" שנערך באמצעות קרוביו וקרוביה של המתלוננת.
השופטת סקפה ציינה כי העבירות שביצע הנאשם, חזרו על עצמן לאורך מספר שיעורי נהיגה, דרשו מידה מסוימת של תכנון ולא ניתן להתייחס אל מעשיו כאל "מעידה חד פעמית".
רמת מסוכנות נמוכה
לדברי השופטת, הנאשם, שחזר על התייחסויותיו המיניות שוב ושוב, הסלים את המעשים, וגם לאחר שהצעותיו סורבו, ביצע במתלוננת מעשה מגונה ואף איים לפגוע בה בדרכים שונות אם תחשוף את מעשיו, התנהלות שיכולה הייתה להקל על המשך ביצוע המעשים ונועדה למנוע את גילויים.
"רמת מסוכנותו המינית של הנאשם מוערכת כנמוכה", נכתב בגזר הדין. "הוא אינו סובל מסטייה מינית, הוא מכיר בפסול שבמעשים וההליך המשפטי מרתיע אותו. כל אלה מהווים גורם מפחית סיכון להישנות העבירות. בעבירות שיוחסו לו, הוא הסכים לקבל על עצמו אחריות על המעשים ולהפסיק ללמד נהיגה, ומשפחת המתלוננת הסכימה שלא להגיש תלונה במשטרה. משלא הוצגה ראייה לכך ששולם פיצוי כנטען, יש מקום לפסוק פיצוי במסגרת גזר הדין. מאז ביצוע העבירה הנאשם הפסיק לעבוד בהוראת נהיגה ויש להניח כי הייתה לכך השפעה לרעה על מצבו הכלכלי".
