שופטת בית משפט לענייני משפחה בת"א, ענת הלר-כריש, מחקה התנגדות בסכסוך על עזבון בין אמו של מנוח לבין אחיו למחצה של המנוח, לאחר שקבעה כי מדובר בסכסוך על היקף עזבון שאין לו קשר לצו הירושה וחייבה אותם ב-1,500 שקלים הוצאות.
הסכם בעל-פה
המנוח נפטר לפני כשנה, בעת פטירתו היה רווק ולא הותיר אחריו צאצאים. התובעת לצו ירושה היא אמו של המנוח שלפיו הצו היא יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים אחותו ואחיו של המנוח, ילדיו של אביו יורש רבע מהעיזבון.
הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה לצו ירושה כשלטענתם אין מקום ליתן צו ירושה בכל הקשור לדירת המנוח משום שדירה זו שייכת לעיזבון אביהם ולטענת הנתבעים, בסמוך לאחר פטירת אביהם, נפגשו שלושת ילדיו, קרי הנתבעים והמנוח, וסיכמו שדירת האב תועבר למנוח בשלימות על מנת להקנות לו ביטחון כלכלי, אך זאת בתנאי שבמידה והמנוח ילך לעולמו ערירי, תשוב הבעלות בדירה לידי הנתבעים. הנתבעים המשיכו וטענו כי הם פנו לעורכת דין על מנת שתערוך עבורם הסכם בין יורשים, ואכן הסכם נחתם אולם, ההסכם לא כלל הוראה לפיה במקרה של פטירת המנוח ערירי תשוב הדירה לנתבעים, משום שלדברי עורכת הדין מדובר בהוראה העומדת בסתירה להוראות החוק.
מוות טראגי
לטענת הנתבעים, סוכם בעל פה בינם לבין המנוח כי המנוח יותיר אחריו צוואה ובה יצווה את הדירה או את תמורת מכירתה לנתבעים וזאת ככל שלא יותיר אחריו ילדים. הנתבעים טענו כי המנוח נפטר באופן טרגי כ- 4 חודשים לאחר שנחתם ההסכם ולא הותיר אחריו צוואה. בנסיבות אלה, טענו הנתבעים כי הדירה הרשומה על שם המנוח שייכת לעיזבון אביהם ולא לעיזבון המנוח.
לפני כחודשיים ניתנה החלטה לפיה ההליך בו נקטו הנתבעים – התנגדות לצו ירושה – אינו ההליך המתאים, מאחר ומדובר על היקף העיזבון, אולם מאחר והם עמדו על ההתנגדות למתן צו ירושה, הם נימקו את עמדתם לפיה הם עומדים על בירור ההתנגדות שהגישו. לטענתם, משעה שהתנגדותם לקיום הצוואה הוגשה במועד, על בית המשפט לקבוע מועד לדיון בהתנגדות.
לשיטתם, "התנגדות הנתבעים יכולה להיות לזהות היורשים או להיקף העיזבון או לכל פרט שבבקשת צו הירושה". הנתבעים ציינו, כי הם מסכימים למשוך את ההתנגדות, ככל ותינתן החלטה למתן צו ירושה חלקי. לטענת הנתבעים, ככל שיינתן צו ירושה אחר המנוח ללא סייג, יהיה בו כדי לרוקן מתוכן את הבקשה שבכוונתם להגיש לתיקון צו ירושה שניתן אחר אביהם, והדבר עשוי להביא להתדיינויות משפטיות נוספות בין הצדדים.
זהות היורשים
כאמור השופטת לא קיבלה את עמדת הנתבעים וקבעה כי צו ירושה הוא צו דקלרטיבי, ותפקידו להצהיר על זהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון. צו ירושה אינו קובע מאומה בעניין היקף נכסי העיזבון והוא אינו יכול להביא לידי ביטוי זכויות של יורשים החורגות מהחלוקה הקבועה בחוק הירושה על פי דין.
"מאחר שהמנוח לא הותיר אחריו בת זוג או ילדים או צאצאיהם, יורשיו הם הוריו או צאצאיהם בחלקים שווים", כתבה השופטת. "הואיל ואביו של המנוח נפטר לפניו, צאצאיו, הנתבעים, באים בנעליו. מכאן, שכפי טענת התובעת, ומשעה שהמנוח לא הותיר צוואה, התובעת יורשת מחצית מהעיזבון וכל אחד מהנתבעים יורש רבע מהעיזבון".
השופטת הוסיפה: "הטענה שנכס מסוים הרשום על שם המנוח אינו שייך לעיזבונו אינה מהווה עילה לכאורה להתנגדות לצו ירושה. שהרי, כאמור, צו ירושה אינו עוסק בכנסי העיזבון ואף לא מפורטים במסגרתו נכסי העיזבון, אלא הצו עוסק בזהות היורשים וחלקו של כל אחד מהם בעיזבון".
