שופט בית משפט המחוזי בירושלים, שלמה פרידלנדר, דחה תביעת נזיקין בגין מותה של נערה בת 14, מירי חיילי צה"ל בשנת 2004, על יד מוצב גירית שבגזרת רפיח בחבל עזה. למרות דחיית התביעה בגין פעולה מלחמתית, השופט קבע כי "הכוח נהג בניגוד להוראות הפתיחה באש, לדיני הרשלנות ולמשפט הבין-לאומי ההומניטרי".
"ווידאו הריגה"
על פי התביעה, הנערה הגיעה לקרבת המוצב לאחר שתעתה בדרכה לבית הספר, כשהיא נושאת על גבה ילקוט עם ספרים בלבד. בעקבות תחילת הירי לעברה שמטה את הילקוט והחלה לנוס מאזור המוצב לעבר אזור מגוריה. החיילים המשיכו לירות על המנוחה; וגם לאחר שנפגעה ונפלה – החיילים לא החישו לה טיפול רפואי, אלא המשיכו לירות עליה. מפקד הפלוגה, סרן ר', אף הסתער לעברה וביצע בה "ווידוא הריגה".
לטענתם, לא היה יסוד לחשד כי המנוחה הייתה מעורבת בפעילות חבלנית עוינת, אך אפילו נבע הירי, בתחילתו, מחשש אמיתי של החיילים מן הסיכון הגלום בנוכחותה בקרבת המוצב – הרי שגם מצב דברים זה נגרם עקב רשלנות החיילים בעמדת התצפית, אשר לא הבחינו בה בעודה רחוקה מן המוצב. לו הבחין התצפיתן מבעוד מועד במנוחה – היו חיילי המוצב, מן הסתם, מניסים אותה בצעקות או ביריות אזהרה, מבלי לפגוע בה ובוודאי מבלי להרגה. התביעה טענה לרשלנות המדינה בשל היעדר גידור, שילוט וחישוף המזהירים עוברי אורח תמימים מלחדור ל"אזור הביטחוני המיוחד" אשר שסבב את המוצב כרצועת ביטחון.
בניגוד להוראות פתיחה באש
בית המשפט דחה את התביעה בגלל הסייג לאחריות המדינה בנזיקין בגין "פעולה מלחמתית", אולם קבע שהכוח "נהג בניגוד להוראות הפתיחה באש, לדיני הרשלנות ולמשפט הבין-לאומי ההומניטרי".
"חיילי התצפית", נכתב בפסק הדין, "לא זיהו את המנוחה מבעוד מועד, בעודה מתקדמת לתוך האזור הביטחוני המיוחד, אך רחוקה דיה מן המוצב, משום שלא היו מרוכזים במשימתם. לו זיהו אותה במועד, היו מניסים אותה בקריאות או בירי אזהרה. על ידי כך הם היו מנטרלים את הסיכון, מבלי לחוש צורך "לנטרל" את המנוחה".
בלי פיצוי
השופט פרידלנדר הוסיף: "עם תחילת הירי לעבר המנוחה, ובטרם נפגעה – היא שמטה את התיק שנשאה והחלה לנוס על נפשה ולהתרחק מן המוצב. היא נחזתה שלא לשאת נשק, ולא היו סימנים מחשידים לאפשרות שהיא נושאת על גופה חגורת נפץ. החיילים היו, באותה שעה, ממוגנים בתוך המוצב. בנסיבות אלה, הירי המסיבי של החיילים על המנוחה, ו"ווידוא ההריגה" שביצע בה המ"פ, חרגו מן האמצעים המידתיים שהיה מותר לחיילים לנקוט, בין לפי הוראות הפתיחה באש, בין לפי דיני הסבירות הנזיקיים והמנהליים, ובין לפי המשפט הבין-לאומי ההומניטרי".
חרף דחייתה של תביעת הנזיקין הנדונה, מחמת הסייג לאחריות המדינה בגין "פעולה מלחמתית", השופט פרידלנדר קבע כי אין מקום לפסוק הוצאות משפט לטובת המדינה.
____________________________________________________
