שופטת בית משפט השלום בחדרה, קרן אניספלד, דחתה תביעת לשון הרע שהגישה תושבת הצפון נגד חברה בנציגות ועד הבית של הבניין בו היא מתגוררת בשכירות, לאחר שזאת הביעה את שמחתה שהתובעת עוזבת את הבניין. השופטת הורתה לתובעת לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך עשרת אלפים שקלים.
"בשורה טובה"
על פי התביעה, השתיים התגוררו בשכנות בבית משותף כאשר הנתבעת כיהנה כחברה בנציגות ועד הבית של הבניין. לקראת תום תקופת השכירות של דירת התובעת בבניין, בעודה שוקלת אם להאריך את ההסכם או להעתיק את מגוריה למקום אחר, בוצע על-ידי חברת הועד פרסום, בגדרו שלחה הודעה כתובה לשכנים בבניין בזו הלשון: "בשורה טובה …. השכנים עוזבים. יששששש. פגשתי את בעלת הדירה, היא הביאה מתווך. נקווה שיהיו שכנים טובים".
הפרסום בוצע כהודעת טקסט באפליקציית ווטסאפ מהמכשיר הנייד של הנתבעת. בחלקו הארי של כתב-התביעה נטען כי הפרסום כונן עוולה של פרסום לשון הרע על-אודות התובעת, יוחסה לנתבעת כוונה לפגוע בתובעת באמצעות הפרסום ונתבע בשל כך פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק.
לשון הרע?
הנתבעת התגוננה מפני התביעה וביקשה לדחותה. ראשית, הוכחש קיומו של רכיב הפרסום ביחס להודעה. שנית, נטען כי בהודעה לא מתקיימות אמות-המידה שנקבעו בדין, היא אינה דברי לשון הרע ואינה מקימה עילת תביעה כנגד הנתבעת. שלישית, הועלו טענות הגנה שונות, אם יקבע שנעשה פרסום של דברי לשון הרע על-אודות התובעת וכן על הטענה כי לתובעת לא היה שם טוב בקשר להיותה דיירת בבניין, נטען שהעמידה בפני הנציגות דרישות לא סבירות בנוגע לניקיון השטחים המשותפים בבניין והבישום שלהם תוך תלייתן של הדרישות במצבה הבריאותי, וכי הפרסום – שנעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעת כחברה בנציגות, היה הבעת דעה על התנהגות התובעת, תוך מילוי חובתה החוקית של הנתבעת כחברת הנציגות.
כאמור השופטת אניספלד דחתה את התביעה וציינה כי באשר לפרסום הוכח אפוא שנעשה פרסום אחד בלבד של ההודעה בכך שהנתבעת שלחה אותה לחברי הנציגות יחד עמה, בקבוצת הווטסאפ של הנציגות וכן אין בהודעה פרסום לשון הרע.
השמיצו אותך ברשתות החברתיות?
החוק קובע כי מגיעים לך עד 150,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
[gravityform id="17" title="false" description="false" ajax="true"]
הדברים לא נסתרו
"קורא סביר", כתבה השופטת, "שנחשף להודעה היה מבין בנקל כי בביטוי 'יששששש' אין אלא הבעת שמחה פרטית, אישית במובהק, של הנתבעת על עזיבתה של התובעת ולא דבר מעבר לכך. הדברים אמורים גם בכינוי עזיבתה של התובעת 'בשורה טובה'. קריאה אחרת של הדברים אינה סבירה ומבקשת לכפות את עולם התוכן הפנימי של התובעת על ההודעה בניגוד לטיבה ולמשמעותה הממשיים".
השופטת הוסיפה: "בעדויות הנתבעת ועדיה היה כדי להראות ששמה של התובעת בבניין לא היה טוב וכי בשורת עזיבתה נתקלה בשמחה ותחושת הקלה בשל טעמים מבוררים. התובעת לא זימנה ולו עד אחד שיסתור זאת".
__________________________________________________
