שופטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, תמר סנונית-פורר, דחתה בקשה של אב לביטול אימוץ הדדי בנוגע לשלושה ילדים בני 7 ו-6 שנולדו לו ולבן זוגו בהליך פונדקאות. השופטת קבעה כי הבקשה לביטול האימוץ איננה עונה על התנאים שנדרשים בחוק האימוץ. "תום הזוגיות ואפילו משבר הורי חמור אין בו כדי להוביל לסיום ההורות", כתבה השופטת בהחלטתה.
- בשל "השפעה בלתי הוגנת" – הצוואה בוטלה
- ביהמ"ש דחה בקשה בעניין פורום בלתי נאות להעברת הליך בעניין היקף עיזבון לביהמ"ש בשוודיה
מטען גנטי משותף
הצדדים ניהלו זוגיות במשך כ- 10 שנים. כחלק מזוגיותם ומתכנון הורות משותף פנו הצדדים להליכי פונדקאות בתאילנד במסגרתם נולדו שלושת הילדים. התאומים בני 7 מבקש הינו אביהם הביולוגי של התאומים וכעבור שנתיים אימץ המשיב את התאומים ונקבע כי הם ילדיו לכל דבר ועניין. לפני שש שנים נולדה ילדה נוספת שהמשיב הינו אביה הביולוגי והמבקש אימץ אותה ונקבע כי היא בתו.
לפני ארבע שנים השניים נפרדו ועל פי הבקשה אשר הגיש אחד האבות לטענתו יש להורות על בירור התביעה והיעתרות לה. הוא עתר לביטול אימוץ באופן הדדי בין הצדדים באופן שבו כל אחד יישאר הורה של ילדיו הביולוגיים בלבד. לטענתו הניתוק בין הילדים לבין כל אחד מההורים הינו בלתי נמנע וכי הניסיונות לחידוש הקשר נחלו כישלון חרוץ. עוד נטען כי בשל התנהגותו החמורה של המשיב לרבות האשמתו בהאשמות שווא, מתקיימים התנאים לביטול צו האימוץ וכי לא נבחנה טובת הקטינים לעניין ביטול האימוץ ועל כן על בית המשפט למנות מומחה לבחון שאלה זו. לטענת המבקש הילדים אינם רואים בהורה שאינו הורה ביולוגי כדמות הורית והוסיף כי טובת הילדים לביטול האימוץ והם צריכים שקט ואפשרות לחיות את חייהם בשקט.
עילה לביטול האימוץ
מנגד טען האב השני, כי יש לסלק את התביעה על הסף וכי כתב התביעה אינו מגלה את העילה הרלוונטית או המקור המשפטי הרלוונטי מכוחו ניתן לבטל את האימוץ ההדדי של הקטינים. לטענתו הנתק בין הקטינים לבין כל אחד מההורים נובע מניכור הורי קיצוני הנגרם בעטיו של המבקש. לטענת המשיב עמדת הגורמים המקצועיים הינה כי טובת הקטינים מחייבת השארת האימוצים על כנם וחידושו של הקשר בין המשיב לבין התאומים ובין התאומים לאחותם.
לטענת המשיב בהליכים המשפטיים המקבילים המלצת כל הגורמים המוסמכים הינה חידוש הקשר, והמבקש הינו זה שאינו משתף פעולה עם גורמי המקצוע. עוד הוסיף המשיב פרידת בני הזוג, קיום ניכור הורי, ואפילו סירוב הקטינים לראיית אחד ההורים אינה עילה לביטול האימוץ. לטענתו, טובת הקטינים הינה סילוק התביעה על הסף ואי הפרדה גם בין האחים אשר נושאים מטען גנטי משותף.
היועמ"ש התערב
באת כוח היועמ״ש הצטרפה לבקשה לסילוק התביעה על הסף. היא הפנתה לכך כי בין הצדדים הליכים משפטיים רבים וארוכים בעניין חידוש הקשר בין התאומים לבין המשיב ובין הקטינים בינם לבין עצמם. בנסיבות הללו, כאשר יש החלטות שיפוטיות לחידוש הקשר אין מקום לבקשה לניתוק הקשר ההורי ופיצול המשפחה בין ההורה לבין הקטין שאינו ילדו הגנטי ובין הקטינים בינם לבין עצמם. עוד נטען על ידה כי אין ביסוס משפטי בתביעה שהוגשה וכי לא מתקיימים התנאים הנדרשים בחוק לביטול צו האימוץ וציינה כי הצורך בביטול האימוץ הוא פרידת הצדדים והעדר קשר, וזו איננה עילה על פי חוק האימוץ לביטול האימוץ ולא מתקיימים שלושת התנאים המצטברים הנדרשים על פי סעיף 19 לחוק האימוץ.
כאמור השופטת סנונית פורר הורתה על מחיקת ההליך. זאת, לאחר שהבקשה לביטול האימוץ איננה עונה על התנאים שנדרשים בחוק האימוץ ואף לא להמשך דיון בה, על כן יש מקום למחיקתה על הסף.
"עיקרה של הבקשה לביטול האימוץ", כתבה השופטת, "עוסק במערכת היחסים הקונפליקטואלית בין המבקש למשיב וההליכים המשפטים הרבים המתנהלים ביניהם. המשך הליכים בביטול האימוץ חותר תחת כל ההליכים המקבילים לגבי חידוש הקשר, ורק בשל כך אין מקום לדיון מקביל וכפול. טענתו של המבקש כי נוכח הניתוק בפועל בין התאומים למשיב ולקטינה הרי שהדבר צריך לגרום לניתוק הקשר ההורי – אינה עונה על התנאים הנדרשים בחוק ובפסיקה לביטול אימוץ. תום הזוגיות ואפילו משבר הורי חמור אין בו כדי להוביל לסיום ההורות באמצעות ביטול האימוץ".
להתאים למציאות המשתנה
השופטת הוסיפה בהחלטתה: "יודגש – אין מקום ליצור מדרגי הורות והבחנות בין סוגי יצירת ההורות השונים. היעתרות לבקשה ואף המשך ההליכים מבליע בתוכו את ההנחה כי צו האימוץ שניתן בענייננו הוא צו אימוץ שיש לאפשר ביתר קלות מבחינה משפטית את ביטולו. לכך אין כל אחיזה מבחינה משפטית. יתרה מכך, מדיניות משפטית ראויה, ובפרט לטובתם של קטינים, הינה כי שעה שהוכרה ההורות בדרכים שנקבעו בדין, האופן בו תבוטל יהיה זהה ובאותם תנאים בכל המקרים כולם".
לסיכום ציינה השופטת כי כפי שציין הנשיא אהרון ברק בעבר: "קשריו המשפחתיים של האדם הם במידה רבה טעם לחייו". "בעבר המבקש והמשיב ראו בהקמת משפחתם המשותפת טעם לחייהם, פסגת שאיפותיהם ומימוש מאווייהם להפוך להורים. עם פירוק הקשר הזוגי, לא חל שינוי במבנה ההורי הנדרש המותאם למציאות משפחתית חדשה. הפתרון לכך איננו שלילת המשפחה מיסודה באמצעות ביטול האימוץ אלא התאמתה למציאות המשתנה", כתבה השופטת בהחלטתה
