שופט בית משפט המחוזי בירושלים, יעקב צבן, גזר 8 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 20 אלף שקלים, על מנהל לשעבר של עמותת יינה של תורה, יהודה בלוי, בן 33, שהורשע ביחד עם העמותה בקבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ובלוי הורשע גם בעבירה של שימוש במרמה ובתחבולה לפקודת מס הכנסה. העמותה גם חויבה בקנס של 80 אלף שקלים.
בלוי, ניהל את עמותת יינה של תורה בין השנים 2014-2015, עמותה שתמכה במדרשה לבנות בשם "באר מרים", שנוהלה על ידי אהרן רמתי, רחל רמתי ותלמידות נוספות.
משרד החינוך מעניק תמיכה למוסדות חינוך תורניים, לרבות מדרשות לבנות וזאת באמצעות עמותות רשומות המפעילות את מוסדות החינוך. עמותה רשאית להגיש מדי שנה בקשה מפורטת לתמיכה במוסד חינוכי, ואם המוסד עומד במבחנים, הוא מקבל תמיכה כספית באמצעות העמותה. יינה של תורה, הינה עמותה רשומה מאז 2007 ובלוי ניהל אותה בשנים 2014-2015 בזמן שהעמותה תמכה במדרשה לבנות בשם "באר מרים".
על פי כתב האישום, בלוי ביצע פעולות במטרה להונות את משרד החינוך ולקבל כספים במרמה, הגיש דיווחים שוטפים עם פרטים כוזבים. משרד החינוך העביר לחשבון הבנק של העמותה סך 713 אלף שקלים והכספים חולקו שלא כדין. בלוי והעמותה הגישו שתי בקשות תמיכה לשנים 2014, 2015 מבלי שבחנו את זכאות המדרשה לקבל כספי תמיכה וזאת בניגוד להצהרתם, בלי לפקח על התנהלות המדרשה, בלי לבדוק קיום תכנית לימודים. לפיכך, נטען, הדיווחים היו כוזבים והדוחות שקריים.
כמו כן, הנאשמים העבירו לאנשי המדרשה סכומי כסף של מאות אלפי שקלים במזומן, בניגוד לכללים. על פי אישום נוסף בלוי לקח לעצמו 75 אלף שקלים מכספי העמותה ולא דיווח לרשויות המס, תוך כוונה להתחמק מתשלום מס.
התביעה טענה כי בלוי, פעל כאיש קש, ניהל מערכת כספים של למעלה מ-700,000 שקלים בלא רישום מסודר ויצר מצב שלא ניתן לעקוב אחרי הכספים והדיווחים, לפיכך טענה לענישה של 15 חודשי מאסר, קנס ומאסר על תנאי ועל העמותה קנס.
השופט צבן ציין כי הערך המוגן בו פגעו הנאשמים הוא ניהול ראוי, מסודר ושקוף של כספי ציבור. כאשר החוק קבע כי כספים המיועדים למוסדות חינוך ומדרשות יעבור דרך עמותות רשומות, מסודרות בהן הכל ממוסמך, אך הנאשמים עשו בדיוק הפוך. הדיווחים לא היו נכונים, הרישומים כוזבים, הניהול האישי הוסתר, הניהול הכספי היה פתוח וגלוי רק בצד המקבל – קרי לקבל כספים ממשרד החינוך, אך הזרמתו למדרשה הייתה שלא כדין, במזומן, הן ללא רישום ומסמכים.
"התרמית אינה בעצם קבלת הכספים ממשרד החינוך", ציין השופט צבן, "אלא בשימוש המופקר והמוסווה שאינו מאפשר פיקוח, בקרה ומהווה פתח המאפשר ביצוע מעשים חמורים. הנאשם ראוי לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח".
עוד הוסיף השופט בגזר הדין: "לנאשם נתונים אישיים הראויים להתחשבות והקלה, עברו נקי, רקע אישי ומשפחתי רגיש ולא קל, וניסיון מועט בפעילויות המצריכות סדר ודיווח. עם זאת, הוא פעל מרגע ראשון בשופי, קרי, בשם אחרים בלא ששמו נרשם או ידוע, אך ידו בכל מהלכי העמותה והמדרשה. לשיקולי הקולא יש להוסיף את עינוי הדין והזמן הרב – שלוש שנים ויותר שחלפו מאז החלה החקירה ועד הגשת כתב האישום, הימשכות ההליך הנוכחי עקב נסיבות שונות".
