הרכב בית הדין הארצי לעבודה, בראשות השופטת ורדה וירט-לבנה, דחה, את ערעור ההסתדרות על פסק דינו של בית הדין האזורי, במסגרתו נדחתה בקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהגישה ההסתדרות לקבוע כי חברת סודה סטרים פגעה בזכות ההתארגנות של ההסתדרות וכי עליה לפצות את ההסתדרות בגין הפגיעה בהתארגנות, בזכות השביתה ובעובדים המתארגנים בסך של 15 מיליון שקלים.
- קרדית אבק הבית תוכר כפגיעה בעבודה
- השעיה מעבודה ציבורית בעקבות נהיגה בשכרות – מאמר מאת עו"ד רוני ברוש
כזכור, בפסק הדין של בית הדין האזורי, נקבע כי החברה לא פעלה לסיכול מהלך ההתארגנות, למעט פגיעה מינורית, וכי התנהלות ההסתדרות היא שהביאה לאובדן יציגותה בחברה. לפיכך נקבע כי ההסתדרות אינה הארגון היציג בחברה, וכפועל יוצא מכך, אין מקום להורות על המצאת נתונים או חזרה לשולחן המשא ומתן והבקשות בעניינים אלה – נדחו.
כנגד פסק הדין הוגש ערעור על ידי ההסתדרות בו נטען כי שגה בית הדין האזורי בקביעותיו הן בשאלת הפגיעה בהתארגנות, הן בשאלת היציגות, הן בקביעת "הכללים" החורגים מההלכות המנחות שנקבעו בפסיקה בעניין זה ואף לא נדרשו להכרעה במסגרת ההליך, והן באי פסיקת הפיצוי להסתדרות ומנגד עת השית על ההסתדרות תשלום הוצאות.
בית הדין האזורי הוסיף וקבע בפסק הדין כי לא מצא מקום לחייב את החברה לשלם להסתדרות פיצוי בגין הפגיעה בזכות ההתארגנות, אלא דווקא שמקרה זה מצדיק פסיקת הוצאות בסך של 300 אלף שקלים לטובת החברה.
במסגרת פסק הדין פירט בית הדין האזורי רשימת כללים הנוגעים לחובת תום הלב של ארגון העובדים (כלפי העובדים וכלפי המעסיק), ולעניין זה נקבע בפסק הדין בבית הדין הארצי כך: "לא מצאנו כי בהליך זה היה מקום להידרש לעצם הצורך בקביעת הכללים, תוכנם ובדגש על השלכות הפרתם".
"לפיכך", נכתב עוד, "אין כל מקום להידרש אליהם במסגרת הערעור. מכל מקום יובהר כי אין בעצם הפרות של חובות מצד ארגון עובדים כדי לסתור את החזקה שנקבעה בעניין פלאפון שלפיה 'הבעת עמדה על ידי מעסיק או מטעמו בנוגע להתארגנות או השלכותיה מצד המעסיק, במישרין או בעקיפין מהווה הפעלת לחץ וכפייה והשפעה בלתי הוגנים על העובדים'. לצד זאת, נדגיש כי אין באמור כדי לגרוע מחובות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים שנקבעו בדין בכל הנוגע להפעלת כוחם וסמכויותיהם".
_______________________________________________________
