שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, דחתה תביעה של עובד נגד חברה העוסקת בגידול ואילוף כלבים, לאחר שעבר תאונת עבודה וקבעה כי אחריות החברה בה עבד לא הוכחה וגם אם כן, סכום הפיצוי היה נבלע בסכומים שפוצע על ידי הביטוח הלאומי. השופטת גם הורתה לו לשלם הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים.
התובע, בן 35, עבד ככלבן אצל הנתבעת שהינה חברה העוסקת בגידול ואילוף כלבים ומתן שירותים על ידי כלבים. לטענת התובע, במהלך עבודתו ככלבן ובשבוע הראשון לעבודתו, נכנס למקום שהותו של כלב בו היה אמור לטפל, קפץ הכלב לעברו ונשך אותו באמת היד הימנית. התובע הוסיף, שמדובר בכלב אדיר ממדים מסוג רועה בלגי הידוע בעקשנותו ותוקפנותו, פרי דורות רבים וגידול מכוון שהועצמו בעקבות אילוף מיוחד. התובע טען להעברת הנטל אל הנתבעת ולחלופין להתרשלותה, בין היתר, בשל העדר הדרכה מתאימה.
10% נכות לכלבן
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית, בתחום האורתופדי, לפיה נגרמו לתובע 10% נכות בגין פגיעה עצבית ו-10% נכות בגין צלקת. וכן חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה, לפיה התובע סובל מ- 20% נכות כאשר מחצית מהם בגין התאונה.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה שתביעה זו אינה אלא ניסיון של עובד לשעבר לסחוט ממנה כספים שאינם מגיעים לו, כאשר בעקבות האירוע, שהינו חתך ביד, לא נגרם לתובע כל נזק. נטען שהתובע חזר לעבודה תשעה ימים לאחר האירוע, המשיך לעבוד במקום כשנה וחודשיים. לאחר מכן ועזב לאחר מכן לעבוד בחברה מתחרה באותו תחום.
הנתבעת מוסיפה עוד, שהתובע סתר את עצמו בנוגע לנסיבות התרחשות האירוע, וכי החל לעבוד בחברה כחודש לפני האירוע והוכשר הכשרה מתאימה לשמש בתפקיד. הנתבעת צרפה בהמשך חוות דעת מטעמה לפיהן לא נגרמה לתובע נכות בתחום האורתופדיה או הפסיכיאטריה.
בשל הפערים בין מומחי הצדדים מונו מומחים מטעם בית המשפט. בתחום האורתופדיה, קבע המומחה שנותרו לתובע 10% נכות בגין פגיעה בעצב תחושתי וכי אין לקבוע נכות בגין הצלקת ומומחה נוסף קבע שנותרו לתובע 5% נכות בשל דיווחיו על תסמיני הימנעות מכלבים גדולים ופגיעה תעסוקתית חלקית בעבודתו ככלבן ואם היה מקבל טיפול פסיכיאטרי וטיפול פסיכותרפי כפי שהומלץ לו, הייתה הנכות עשויה להצטמצם.
הייתה נשיכה?
הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה האם הייתה בכלל נשיכה ומה נסיבותיה, זאת בין היתר, עקב גרסאות שונות שמסר התובע בנוגע לאופן פגיעתו. התובע טוען, שלכתחילה מסר גרסה שונה לפיה נחתך מברזל, עקב בקשת ואפילו דרישת מנהלי הנתבעת, על מנת שלא לגרום לה לנזק והפסקת העבודה. השופט מור אל קבעה כי במאזן ההסתברויות עולה שהתובע אכן ננשך על ידי הכלב, ואולם לא ניתן לקבוע מהן נסיבות הנשיכה – תגובת הכלב בעקבות משיכה בזנבו או התנפלות סתמית של הכלב על התובע וקשה לקבוע ממצאי מהימנות חד משמעיים.
"ההתרשמות מן התובע", כתבה השופטת בהחלטתה, "הינה שהוא חדור מטרה להביא לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים ופחות חשוב לו לדייק במה שארע. גרסת התובע ועדותו לוקים בהאדרת האירוע והאדרת הנזקים, דבר המערער את מידת האמון שניתן ליתן בגרסה. התובע התחכם בתשובותיו ונמנע מלהשיב באופן שוטף וברור לשאלות שנשאל. אמנם יכול ויש לכך הסבר במצבו הנפשי והכללי ואולם עדיין הרושם הוא שהתובע יטען לכל גרסה שתשרת את תוצאת התביעה, גם אם לא כך אירעו הדברים במציאות".
השופטת הוסיפה: "לאחר בחינת מלוא נסיבות העניין, המסקנה המתבקשת היא שדינה של התביעה להידחות, שכן אחריות הנתבעת לא הוכחה. ואולם גם אם תוכח האחריות, טענות התובע בנוגע לנזקיו ושיעור נכותו הינן מופרזות, כאשר המציאות למדה שהתובע חזר לעבודה רציפה ועזב את העבודה משיקוליו ולא כתוצאה מנכותו בתאונה והטענה למגבלות בעבודה עם כלבים הופרכו על ידי המציאות ממנה עולה שהתובע המשיך בעבודתו ובאותו סוג עבודה גם במקומות אחרים, ועזב את העבודות ללא קשר לנכותו".
__________________________________________________
