שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי, דחתה את עיקר טענותיו של היהלומן אדוארד בבחנוב במסגרת ערעור מס הכנסה שהגיש, וקבע כי הנישום לא הוכיח כי היה לו מרכז חיים ברוסיה, כטענתו, וכן לא הוכיח כי לא היה לו מרכז חיים בישראל ולכן לא ניתן להכיר בו כתושב חוזר ותיק.
הערעור הוגש על החלטת פקיד שומה ת"א לייחס למערער תוספת הכנסה עסקית בהתבסס על הכנסה ממחילת חוב לספקי חו"ל, ללקוחות חו"ל, תיאום הוצאות מימון ותיאום הוצאות נסיעה לחו"ל. המערער טען, בין היתר, כי יש לראות בו כמי שאינו תושב ישראל בשנים 2004-2008, וכפועל יוצא להכיר בו כתושב חוזר ותיק החל משנת 2009, שזכאי לפטור ממס.
משק בית ברוסיה
במסגרת הערעור טען בבחנוב כי בין השנים 2003-2008, מרכז חייו היה מחוץ לישראל, שם ניהל את קשריו העסקיים והאישיים, וכי במהלך תקופה זו שהה מחוץ לישראל בממוצע 300 ימים בשנה. לטענתו למרות שהיו לו אישה וארבעה ילדים בארץ, במהלך שנת 2003 החל לנהל משק בית משותף ברוסיה, עם אישה שהכיר במקום. במהלך שנת 2009 חזר המערער לארץ ביחד עם בת הזוג שהכיר ברוסיה.
מאידך טען פקיד שומה, כי יש לראות במערער תושב ישראל בשנים 2004-2008, בין היתר כיוון שבדיווחיו לרשויות ציין כי הוא תושב ישראל (כולל בשנים בהן טען שהוא בעל מעמד של תושב חוזר ותיק) ובכל מקרה הכנסותיו הופקו בישראל ולכן בהתאם לפקודת מס הכנסה, אין הוא זכאי לפטור מהכנסותיו, מאחר שהפטור ניתן רק למי שהכנסותיו הופקו מחוץ לישראל.
בית קבע בישראל
בנוסף, טען פקיד השומה כי בשנים האמורות אשתו וארבעת ילדיו של המערער התגוררו בישראל, ואין חולק כי הם היו תושבי ישראל שנהנו ממלוא שירותי המדינה. כמו גם בעוד שבישראל היה לו בית קבע, ברוסיה נהג להחליף כתובות כל כמה חודשים, באופן שמדובר במגורים זמניים ומתחלפים.
השופטת סרוסי קיבלה את עמדת פקיד השומה בנושא התושבות וקבעה: "לאחר שבחנתי את כלל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, כי לא ניתן לומר כי למערער לא היה מרכז חיים בישראל בשנים 2004-2008. כפועל יוצא, לא ניתן לראותו כמי שחדל להיות 'תושב ישראל', או כמי שהיה ל'תושב חוץ', כהגדרת מונחים אלו בפקודת מס הכנסה, בשנים אלו…. אף אם הייתי קובעת, כי אינדיקציות מסוימות עשויות ללמד כי בשנים 2004-2008, היה למערער מרכז חיים גם ברוסיה, לא היה בכך לסייע לו לבסס את מעמדו כ'תושב חוזר ותיק' בישראל; שכן, מחומר הראיות עולה, כי למערער היה מרכז חיים גם בישראל בשנים האמורות ולכן לא ניתן לומר כי הוא ניתן את הזיקות האישיות והכלכליות שקשרו אותו לישראל. לאור האמור לא ניתן לקבוע כי חל נתק בתושבותו הישראלית של המערער, באופן המאפשר לבסס את מעמדו כ'תושב חוזר ותיק' בשנת 2009 ואילך".
רק דרכון ישראלי
בפסק הדין ציינה השופטת כי למערער דרכון ישראלי בלבד, אין לו תעודת תושב ברוסיה ואין לו אישור תושבות לצרכי מס בשום מדינה, מלבד בישראל. "העובדה", כך נכתב, "שהמערער לא הגיש דוחות ולא שילם מס באף מדינה זולת ישראל, מהווה אף היא אינדיקציה המחלישה את טענתו כי קיים מרכז חיים מחוץ לישראל. אכן, אין מחלוקת על ימי השהייה של המערער מחוץ לישראל בתקופה האמורה, אולם בנתון זה לבדו אין כדי לבסס בהכרח קיומו של מרכז חיים מחוץ לישראל והעדרו של מרכז חיים בישראל".
השופטת סרוסי הוסיפה: "מקום עסקיו הקבוע של המערער ומקום האינטרסים הכלכליים שלו נותר בישראל. כך, המשרד והמלטשה שבבעלותו נמצאים בישראל, ולפי עדותו לא היו לו משרדים אחרים ברוסיה. את הכסף שקיבל ממכירת היהלומים נהג לשלוח לחשבון הבנק שלו בישראל, בכל ההסכמים העסקיים שערך מסר את כתובתו בישראל, דברי דואר היו נשלחים עבורו לישראל והוא היה אוסף אותם בביקוריו בארץ והמערער שמר על חברותו בבורסה ליהלומים והעסיק עובדים ישראלים".
לא נותק החוט המקשר
לדברי השופטת, ביחס לטענתו כי היה לתושב חוזר ותיק הפטור ממס בגין הכנסותיו בשנות המס הנדונות – המסקנה היא כי המערער לא הוכיח כי היה לו מרכז חיים ברוסיה. "הוא לא הוכיח כי לא היה לו מרכז חיים בישראל, נתון קריטי שבלעדיו לא ניתן לבסס מעמד של תושב חוזר ותיק. כזכור, אף אם היה למערער מרכז חיים ברוסיה, הרי כל עוד נותר לו מרכז חיים מקביל בישראל, מסקנה המתיישבת עם חומר הראיות, וכל עוד לא נותק החוט המקשר בינו ובין ישראל, לא ניתן בשום אופן לראות בו תושב חוזר".
ביחס לקביעת פקיד השומה כי יש ליחס לבבחנוב תוספת הכנסה ממחילת חוב לספק רוסי ולספק נוסף, קיבל בית המשפט את עמדת פקיד השומה. אך ביחס לתוספת ההכנסה ממחילת חוב לספק מהונג קונג קבע בית המשפט כי אין לייחס לבבחנוב לתקופה זו הכנסה ממחילת חוב, מאחר שחוב זה עודנו קיים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי ככל שבשנים הבאות יוכח כי חוב זה נמחל, יוכל פקיד השומה לייחס לנישום הכנסה ממחילת חוב זו.
______________________________________________
