שופט בית משפט השלום בירושלים, דב פולוק, זיכה את אברהם ישראל פרויליך שנאשם בעבירות על פקודות מס הכנסה ולחוק מע"מ. השופט פולוק ציין כי לאחר פתיחה בחקירה, נדרש שניהול ההליכים נגד אדם חשוד בעבירות מס, יעשו ביעילות, ביושר, בהגינות ובתום לב, תוך שמירה על הצדק ועל זכויותיו של חשוד ובמקרה הזה, לאחר שמיעת הראיות, "עולה שנעשו דברים על ידי גורמי המדינה שלדעתו יש בהם לעורר תמיהות ופגיעה ממשית בצדק".
הרקע העובדתי לכתב האישום מייחס לנאשם הפעלת עסק מסחרי בין השנים 2000-2010 בשם "יודאיקה ירושלים". פרויליך הואשם ש"במהלך הפעלת העסק הוא לא הוציא חשבוניות מס, לא דיווח על הכנסותיו מהעסק לרשות המיסים, שילם לעובדים במזומן ובלא להוציא עבורם תלושי משכורת וביצע עבירות מס נוספות. "במעשיו האמורים לעיל, במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס, השתמש הנאשם במרמה ערמה או תחבולה לשם העלמת הכנסות בסכום אשר אינו ידוע במדויק למאשימה במהלך השנים 2000-2005 ולשם העלמת הכנסות בסכום אשר הינו לפחות 3.84 מיליון דולר במהלך השנים 2006–2010. כמו כן, הנאשם לא שילם מס עסקאות עבור עסקאות בהיקף האמור", נכתב בכתב האישום.
בהכרעת הדין ציין השופט כי במו"מ בין רו"ח של הנאשם לבין מס הכנסה, הצדדים הגיעו להסדר על פיו הוצע שהנאשם ישלם סכום של 1.3 מיליון שקלים. נמסר לרו"ח שעל ההסכם לעבור לאישור הפרקליטות. הפרקליטות לא אישרה את ההסכם. לאחר מו"מ נוסף, הצדדים הגיעו להסכם על פיו הנאשם ישלם סכום של 1.7 מיליון שקלים חדשים. שוב ההסכם הועבר לפרקליטות לאישור. שוב הפרקליטות נמענה מלאשר את ההסכם.
לבסוף באישור הפרקליטות, הוחלט על סך 2.2 מיליון שקלים, למרות כשסך הכול ההכנסה החייבת לכל התקופה נקבעה ל- 3.86 מיליון שקלים, אולם אז הודיעו לרו"ח כי ההסכם הנ"ל מתייחס רק למישור האזרחי ולא למישור הפלילי. בניו של הנאשם לא הסכימו לכך וההסכם תוקן ובסעיף 3 בטיוטת ההסכם המתייחס שהסכם אינו תקף למישור הפלילי הושמט לחלוטין ובמקומו ובאופן סתמי נכתב "הסרת המחדל מותנת בתשלום המס במלואו".
בניו של הנאשם, שהיו משוכנעים שהסירו מאביהם החולה את הצורך לעבור הליך פלילי ארוך ומיגע, מכרו את דירותיהם ושלמו את הסכום הנקוב בהסכם בסך של 2.2 מיליון שקלים. אולם בסופו של דבר המדינה החליטה שההסכם אינו חל במישור הפלילי, למרות שסעיף זה הושמט מהסכם לדרישת נציגי הנאשם.
"התעוררה בליבי המסקנה הקשה", כתב השופט בהכרעת הדין, "שבמקרה דנן, השמטת סעיף 3 של הטיוטה מההסכם הסופי, היוותה מעשה הטעיה וחוסר תום לב של המדינה, כדי לגרום לחתימה על ההסכם ותשלום הסכום חרף ההתנגדות לסעיף 3 בטיוטה. ודוק: המדינה לא רק שלא הכירו בפסול במעשיהם אלא אף טענו בפני שעל בית המשפט לסמוך את ידו בהסכם כראשית הודאה. אדרבא, אף האשימו את הצד השני שלא הבינו את 'המשחק', את ההטעיה ואת חוסר התום לב. יש לדחות על הסף כל הטענות האלה".
השופט פולוק הוסיף: "על המדינה להתנהג ביושר, בתום לב ובהגינות כלפי אזרחיה. אילו סברו שסעיף 3 בטיוטה ההסכם הוא חלק מההסכם הסופי, לא היה כל מקום להשמיטו מהנוסח הסופי. יש בהשמטת הסעיף, לכאורה בהסכמת הפרקליטות, לתת לצד השני להבין שהתנגדותם התקבלה וההליכים הפליליים יופסקו. התרשמות בית המשפט היא שהשינוי בנוסח נעשה על ידי המדינה כדי לגרום, תוך הטעיה וחוסר תום לב, לצד השני לשלם למדינה סכום של 2.2 מיליון שקלים חדשים. המדינה הייתה מודעת שהצד השני מתנגד לנוסח סעיף 3 בטיוטה. המדינה גם הייתה מודעת שהצד השני לא היה מוכן לשלם את הסכום אילולא הדבר מביא להפסקת ההליכים הפליליים. התנהלות המדינה במקרה דנן מהווה פגיעה ממשית בצדק ודי בו כדי לזכות את הנאשם".
________________________________________________
