לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו. בבקשה מציינים המבקשים כי הוועדה הפרה את חובתה להשיב היטלי השבחה ששולמו ביתר בתוספת תשלומי פיגורים כמתחייב על-פי הדין. "במדינה שסובלת ממחסור כרוני בדיור ופועלת לעודד בניה ופיתוח שהם הקטר הכלכלי של המשק, ניפוח שומות טומן בחובו נזק כלכלי עצום למדינה וליחידיה", נכתב בבקשה.
על פי הבקשה, חוק התכנון והבניה מקנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה זכות לגבות היטלי השבחה מנישומים במרחב התכנון המוניציפאלי, עקב פעולות תכנוניות המשביחות את נכסיהם בעת מימוש הזכויות. החוק מקנה לוועדה המקומית סמכות לקבוע את שיעור היטל ההשבחה באמצעות שומה מטעמה.
מנגד, סעיף 17 לתוספת השלישית מורה, כי אם שומת הוועדה המקומית הייתה בלתי מוצדקת, ולמעשה היא גבתה מעבר למגיע לה על-פי דין, עליה להשיב את תשלום היתר בצירוף תשלומי פיגורים: "הוחלט בהליכים לפי תוספת זו על הפחתת החיוב בהיטל או על ביטולו, יוחזרו הסכומים ששולמו מעבר למגיע, בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה, וסעיף 6 לחוק ההצמדה לא יחול".
לטענת מבקשי הבקשה, לשון זו ברורה ומפורשת והיא "אינה מצריכה פרשנות תכליתית". לדברי העותרים, במיוחד יש לשים לב כי "המחוקק אינו משחית מילותיו לריק והוא לא היה קובע השבה בתוספת תשלומי פיגורים, אילו סבר שאין מקום לחייב בריבית בסיום ההליך השומתי בהחלטה מפחיתה. לכל הפחות היה מציין כי הסדר זה חל ממועד מתן ההחלטה המפחיתה, אולם זאת לא עשה. כפי שנראה להלן, פרשנות הרמונית של סעיף 17, ובמיוחד הסיפא שלו, מצביעים כולם על כוונה להשבה עם ריבית פיגורים, ממועד הגביה ועד מועד ההשבה בפועל".
הפרשנות התכליתית, כך לטענת המבקשים, מצביעה במפורש על הצדקה להשיב את הקרן עם ריבית פיגורים. כפי שנפרט להלן, במקרה של התובעים, וכנראה גם במקרים נוספים, הנתבעת אינה מחזירה גם את הקרן.
"יאמר מיד, אין סימטריה בהוראות החוק בין הרשות (הוועדה המקומית) לנישום בעניין זה, ובאופן ספציפי גם לא ביחס לתקופה בה תלוי ועומד הליך שומתי כנגד החיוב, או בכלל. טעם הדבר הוא שהרשות היא מפיקה שומה שנעשית למעשה לפי מיטב השפיטה ולפיכך חייבת בזהירות מוגברת והרתעה מפני ניפוח השומה", נכתב בבקשה.
עוד נכתב: "הנישום, מאידך, נדרש במקרים רבים לשלם את השומה, או את מרביתה, כדי להימנע מעיכוב במימוש זכויות. הנישום אינו מפיק את השומה, הוא נושא בהוצאות משפטיות והוצאות שמאיות והליכיות כדי לחלוק עליה, נושא בסיכונים להוצאות לטובת הצד השני ובנוסף נדרש לשלם ריבית לפי חוק פסיקת ריבית. הנישום אינו כיס עמוק ולו אין כל שליטה על האופן והמועד שבו השומה נערכה ונשלחה. מונע הנזק הזול ביותר הוא אפוא הוועדה המקומית, ועליה אמור להיות מוטל הסיכון הנובע משומת יתר. מסיבה זו בדיוק בא לעולם סעיף 17 בנוסחו הנוכחי".
התובענה עוסקת "בהתנהלות בלתי ראויה מצד הנתבעת" בעת שהיא נדרשה למלא אחר הוראת סעיף 17 לתוספת השלישית, כאשר היטל ההשבחה שולם לה ביתר והיא אינה משיבה את רכיב הקרן שבעורף ההיטל כלל, או משיבה אותו באיחור, וכן אינה משיבה את עודף ההיטל בצירוף תשלומי פיגורים.
כפי שפורט בבקשה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, לא טרחה להשיב את עודף ההיטל שגבתה, אלא מחזיקה בו במשך תקופה ארוכה ללא סיבה כלשהי. גם במקרה שבו היא משיבה את כספי תשלום היתר, היא עושה זאת ללא תשלומי ריבית פיגורים כלל, ותחת זאת מוסיפה אד ורק הפרשי הצמדה וריבית רגילה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה וזאת כאשר לשון סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק ברורה ונהירה ואינה מצריכה פרשנות. ללשון משמעות אחת: היה וחיוב בהיטל השבחה בוטל או הופחת מכל סיבה שהיא במסגרת הליך שומתי מכוח התוספת השלישית, ההיטל יושב לידי האזרח בתוספת תשלומי פיגורים.
המבקשים מציינים כי על פי תכליות סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק: הוראה זו נועדה להרתיע את הוועדה המקומית פן תטיל שומות היטל השבחה מוגזמות שאינו מבוססות מבחינה משפטית ושמאית כאחד, זאת כדי לייצר לעצמה מנופי לחץ, להשיג יתרונות דיוניים ולקבל לידיה אשראי זול ללא כל בטוחה.
"החיוב בהיטל השבחה הינו בעל יסוד ספקולטיבי. הוא נעדר מדדים ברורים ולפיכך הוא מאפשר לנפח שומות במשיכת קולמוס. לניפוח שומות נזקים חברתיים, כלכליים וציבוריים מרחיקי לכת, שכן הוא עלול לעכב ולמנוע עסקאות, לעכב או למנוע בניה ופיתוח ולייצר עלויות התדיינות גבוהות. הוא גם פוגע בנישומים כיחידים ומעניק למשיבות יתרונות בלתי הוגנים ללא כל אבק של סמכות חוקית. במדינה שסובלת ממחסור כרוני בדיור ופועלת לעודד בניה ופיתוח שהם הקטר הכלכלי של המשק, ניפוח שומות טומן בחובו נזק כלכלי עצום למדינה וליחידיה", נכתב בבקשה.
