שופט בית משפט השלום בחיפה, אהרן שדה, דחה תביעה של גבר בן 47, לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לפני מספר שנים, בתום פעילות סנפלינג שעסק בה וסלע נפל ופגע בראשו. השופט שדה בשל העובדה שגם גרסאות עדי הנתבעות לא הוכחו הוא לא מטיל על התובע הוצאות משפט. "גרסת התביעה לא הוכחה, לא התובע ולא בתו הצליחו לשכנע שראו כי תחילה פגע סלע בראשו של התובע וכתוצאה מכך נפל. מקום התאונה המדויק, הטופוגרפיה שלו ושל הסביבה לא הוכחו", כתב השופט בפסק הדין.
לגרסת התובע הוא יצא עם משפחתו לטיול והגיע למערת קשת בשמורת נחל בצת שהייתה עמוסה במבקרים, במקום היו מספר גורמים שהתחרו ביניהם על הצעות לביצוע סנפלינג כאשר התובע וילדיו נענו להצעתו של אחד המפעילים הם שילמו לו 250 שקלים והופנו לעמדת הסנפלינג שם חוברו לרתמות, תחילה ילדיו ואחר כך הוא והחלו בירידה מבלי, לטענתו, לקבל הנחייה כלשהי מלבד הקשירה לרתמות.
בתביעה תיאר עוד כי ילדיו סיימו את הגלישה, ניתקו עצמם מהרתמות ואז החל התובע בגלישה וגם הוא הגיע לסופה, ניתק עצמו עצמאית ללא כל עזרה והנחייה מצד אנשי החברה וקיבל הנחייה מהמפעילים שעמדו למעלה לרדת במורד השביל שאמור להביאו חזרה לאזור המבקרים, הוא צעד מספר צעדים ואז לטענתו פגע בראשו סלע מה שגרם לנפילתו של התובע מגובה של כ-5 מטרים, הוא איבד את הכרתו וחזר אליה כשהיה קשור באלונקה בזמן שהועלה למסוק שפינה אותו לבית החולים רמב"ם שם אושפז למשך 6 ימים.
מטעם התובע הוגש גם תצהירה של אשתו. זו לא ראתה את התאונה היות ונשארה בסמוך לדוכני חברות הסנפלינג וצילמה משם את בני המשפחה המשתתפים בפעילות. גם בתו של התובע, הגישה תצהיר ובמסגרתו היא מספרת שהם הורדו באמצעות הסנפלינג ללא קבלת הדרכה ביחס למה קורה עם סיום הפעילות וההתנתקות מהרתמה, לאחר שהיא, אחיה והתובע סיימו את הפעילות, השתחררו מהרתמה החלו הם לרדת בטור במורד השביל כאשר אחיה ראשון, אביה שני והיא מאחוריו.
עוד הוסיפה כי כאשר הגיעו למעין מדרגה, הוריד אביה את אחיה ואז פנה לעזור לה ובאותו הרגע פגע בו הסלע, הוא נפל לאחור, הידרדר כ-5 מטרים ונפגע. הבת עדי על פי תצהירה ואחיה נפגעו תוך כדי שהם מנסים לעזור לאביהם ולמנוע את במשך הידרדרותו לתהום ונזקקו על פי הגרסה, לטיפול רפואי. רק בעקבות צעקותיהם ירדו אנשי הסנפלינג, אחד מטעם החברה אותה שכרו והשני של חברה אחרת וסייעו להם.
לגרסת הנתבע, בעליה של חברת הסנפלינג, הוא מעסיק מדריכים מוסמכים ומנוסים הפועלים במספר אתרים בארץ. האתר במערת קשת הוא אתר גלישה מוכר, ורשות הטבע והגנים דואגת למסלולי טיול נגישים ופעילות הגלישה מפוקחת על ידה. הגולשים מקבלים קסדת מגן, מקבלים הדרכה ביחס לגלישה ומקבלים הסבר אודות המסלול בסיום הגלישה כשההנחיה היא ללכת צמוד לצדו של השביל ולא במרכזו שכן יש במקום סכנה של התדרדרות אבנים והוא טוען כי אף התריע על כך באוזני נציגי רשות הטבע והגנים. לטענתו מרגע סיום הגלישה אין לו למעשה שליטה על הגולשים והאחריות לבטיחות מסלול החזרה לשמורה היא של רשות הטבע והגנים. עוד הוא ציין כי לאחר התאונה הותקן מעקה יד לאורך שביל הירידה על מנת לייצר נקודות אחיזה ולהסדיר את ההליכה באזור זה.
מרשות הטבע והגנים, הוגש תצהיר של פקח בשמורה, לגרסתו, מדובר בשמורה גדולה, כ-7,500 דונם, פעילות הסנפלינג במקום היא באחריות החברות הפועלות שם ולו אין שום אינדיקציה על כך שסיבת התאונה היא התדרדרות סלע ואין שום תיעוד שכך קרה. השבילים נבדקים בקפדנות פעמיים בשנה והבדיקה האחרונה הייתה זמן קצר לפני התאונה כאשר בכל 12 השנים שעבד בשמורה, לא היה אף מקרה של התדרדרות סלעים. וטענתו גם אם נגרמה חבלה מסלע, מדובר בסיכון טבעי ובסופו של יום שמורת טבע שומרת על תוואי שטח טבעי שכולל גם סלעים ואבנים ולא נכון לחסום גישת מבקרים לשטח סלעי שכן זהו הטבע בו הם מטיילים.
כאמור, השופט שדה קבע כי דין התביעה במישור הגרסה והחבות דינה להידחות מחמת היעדר חבות זאת גם אם אכן פגעה אבן גדולה בראשו של התובע כפי שהוא טוען אך לא הוכיח. "האם התובע ראה וזוכר שפגעה בו אבן גדולה? לא שוכנעתי שכך הדבר, לפחות במאזן הנדרש. ראשית, ספק רב בעיניי האם התובע באמת זוכר מה קרה שבריר שנייה לפני פגיעתו או שמא הוא למד בדיעבד 'והשלים' את העובדות שבגרסתו. ספק זה מבוסס בין היתר על הטענה שאיבד הכרה עקב המכה מה שבד"כ פוגע ביכולת לזכור מה קרה שבריר שנייה קודם לכן ואין לי צורך לסמוך בעניין זה על ידיעתי השיפוטית שכן התובע צירף לתביעתו את מכתבו של הנוירוכירורג שציין כי התובע 'איבד הכרה עם אמנזיה לאירוע', עניין זה מסתדר היטב עם עדותו המגומגמת של התובע ועם עיקרי התייחסות ב"כ הנתבעות לעדותו זו, קשה מאד להסתמך על עדות זו לצורך קביעת ממצאים".
השופט שדה הוסיף: "לסיכום, כל העדויות בתיק היו רחוקות מלהרשים, הנטל כאן מוטל על התובע, הן ביחס לגרסה ואין ביחס להוכחת החבות, התובע בחר בדרך קלה של הגשת שני תצהירים קצרים הרלוונטיים לשאלת החבות, שלו ושל בתו ולמרות היותם בני משפחה אחת 'חיים את האירוע' ובוודאי מדברים ועוסקים בו, גרסת התביעה לא הוכחה, לא התובע ולא בתו הצליחו לשכנע שראו כי תחילה פגע סלע בראשו של התובע וכתוצאה מכך נפל. מקום התאונה המדויק, הטופוגרפיה שלו ושל הסביבה לא הוכחו, אין בנמצא חוות דעת מומחה או כל עדות אחרת לכך שהנתבעים בכלל ורשות הטבע והגנים בפרט היו צריכים לנהוג אחרת ולנקוט באמצעים כלשהם הכל בשים לב לכך שמדובר בשמורת טבע, בפעילות אתגרית ובמסלול המוגדר ומשולט כמתאים למיטיבי לכת והתובע לגרסתו 'המאוחרת' סיפר שהצטרף לפעילות רק בגלל החשש שילדיו ייעלמו לו באותו מסלול".
__________________________________________
