שופט בית משפט השלום ברמלה, דב גוטליב, הורה לאדם שתקף פיזית את חברו לעבודה וגרם לו לפציעה, לפצות אותו בסכום של כחצי מיליון שקלים.
מסכום זה יועבר לביטוח הלאומי סכום של כ-370 אלף שקלים אשר חלקם שולמו לתובע על ידי המל"ל.
- חצי מיליון שקלים פיצוי לבחור שהותקף באכזריות על ידי שני אחים
- המדריך להתנהלות נכונה בוועדות הביטוח הלאומי
התובע, בן 34, הותקף על ידי הנתבע באלימות, במהלך עבודתם לפני מספר שנים.
הביטוח הלאומי שהצטרף לתביעה, הכיר באירוע התקיפה כאירוע שנגרם במהלך העבודה והוא עתר לקבלת שיפוי בגין הגמלאות ששילם לתובע בעקבות אירוע התקיפה. מכתב האישום שהוגש נגד הנתבע עלה כי השניים אבטחו מגרש רכבים במתחם בר אילן בפתח תקוה.
במהלך העבודה נסע התובע לביתו והותיר את הנאשם לבד לאבטח את הרכבים. הנאשם דיווח על כך למנהלים. לאחר האירוע כאשר נפגשו שוב, בין השניים התגלע ויכוח ובמסגרת הוויכוח קילל התובע את הנתבע. בתגובה לקללות, זרק זה לעבר התובע מפתחות רכבים שהיו במקום, הכה אותו במכת אגרוף בראשו, בעט בישבנו מצד שמאל, דחף אותו ואז נפל. הנתבע הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגין העבירה בה הורשע הנתבע, נגזרו עליו שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 500 שקלים ופיצוי למתלונן בסך 1,500 שקלים.
התובעים טענו שהכרעת הדין שניתנה בעניינו של הנתבע ביחס לאירוע התקיפה, מהווה ראיה לכאורה לחבותו בעוולת התקיפה כמובנה בפקודת הנזיקין בהקשר זה נטען כי הנתבע לא סתר את פסק הדין הפלילי ולכן יש לקבוע שהנתבע תקף את התובע באלימות, ולחייבו במלוא הנזק שנגרם לתובעים. מנגד הנתבע בכתב הגנתו הכחיש את אחריותו לאירוע התקיפה, וטען שהתובע התגרה בו, יזם את האירוע, ותקף את הנתבע בצורה "ברוטלית ומרושעת".
השופט גוטליב שהורה לנתבע שלא יוצג על ידי עו"ד לשלם פיצויים בסך חצי מיליון שקלים ועוד 100 אלף שקל שכ"ט עו"ד, קבע כי אחריותו של הנתבע לנזקי התובעים אינה יכולה להיות מוטלת בספק, לאור הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש במסגרת ההליך הפלילי, והרשעתו בעבירה זו.
הנתבע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי המרשיע.
"לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו לפניי", כתב השופט בפסק הדין, "את גילו הצעיר של התובע במועד האירוע, השכלתו וכישוריו, את תפקודו לאחר התאונה ואת מכלול נסיבות העניין, אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע, כמו גם הגריעה מיכולתו להשתכר בשוק העבודה, דומה לנכות הרפואית ממנה סובל התובע, קרי בשיעור 20% נכות. לא מצאתי לקבל את טענת התובעים לפיה יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 25%. טענות התובע בעניין קשיי התפקוד לא נתמכו בראיות נוספות. התובע לא הזמין עדים מטעמו כדי להוכיח את הקשיים והמגבלות שהוא חווה בעבודתו הנוכחית ובעבודות הקודמות, הגם שיכול היה לעשות כן בנקל".
