שופטת בית משפט השלום בתל אביב, נעה תבור, גזרה 22 חודשי מאסר על סיגל אלקיים – וייס, גננת בגן הילדים ברמת גן, הקטנטנים של יעל, אשר הורשעה בתקיפה על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש ובריבוי עבירות תקיפה סתם. השופטת תבור גם הורתה לה לפצות ב-3,000 שקלים כל אחד מ-15 נפגעי העבירה שזוהו בסרטונים.
כתב האישום תיאר סדרת אירועי אלימות שהראשון בהם במאי 2018 והאחרון ביוני 2018. במהלך תקופה זו בת שבועיים ויומיים מפורטים 31 אירועי תקיפה, אשר מתארים עשרות מעשי אלימות כלפי 19 פעוטות.
בין השאר, כך פורט בכתב האישום, תקפה הנאשמת תינוק כבן שנה ושלושה חודשים, בכך שמשכה אותו בכוח, הרימה אותו באוויר תוך שאחזה בו ביד אחת, הושיבה אותו בגסות על כיסא. באותו יום בשעה 14:40, בזמן השכמת הפעוטות, תקפה הנאשמת תינוק כבן שנתיים ועשרה חודשים, בכך שמשכה מתחתיו מזרן עליו ישן, וגרמה לו ליפול על הרצפה ולהתעורר מכך. בהמשך, הורידה את מכנסיו ותחתוניו של התינוק ומשכה אותו בידיו בחוזקה בעוד שמכנסיו ותחתוניו מופשלים מתוך כוונה להוריד את בגדיו.
עוד באותו יום תקפה הנאשמת תינוקת בת שנה ועשרה חודשים וגרמה לה מכאוב, בכך שתפסה אותה בכוח בידה, משכה והושיבה בכוח על כיסא. משיבבה התינוקת, תפסה אותה הנאשמת בכוח בסנטרה, והניפה את ראשה אחורנית בחוזקה. כעבור חצי שעה תקפה הנאשמת פעם נוספת, את התינוקת, בכך שמשכה אותה בחוזקה והטיחה אותה בכוח על כיסא.
כך כתב האישום ממשיך ומתאר את עשרות מקרי התקיפה של הגננת סיגל אלקיים במשך אותם שבועיים קשים עבור הפעוטות. הפרקליטות הגיע להסדר שלא כלל הסכמות עונשיות. עם זאת הוסכם כי בטרם טיעונים לעונש תופנה הנאשמת לקבלת תסקיר שירות המבחן. הפרקליטות הודיעה כי לגבי הנאשמת תעתור לעונש מאסר בפועל. עוד הוסכם כי במהלך הטיעונים לעונש לא יוצגו הסרטונים.
הנאשמת הביעה צער על מעשיה ולקחה עליהם אחריות. היא אף פנתה להורים וביקשה מהם לסלוח לה והוסיפה שאהבה את הילדים ובמשך שמונה השנים שעבדה בגן נתנה לילדים את ליבה. עוד אמרה ש"לא תוכל לסלוח לעצמה ותקבל כל עונש שיוטל עליה".
הנאשמת התייחסה לכך שלא הבינה בזמן שהיא זקוקה לעזרה כשהסימנים למצבה הנפשי התחילו להופיע. לטענתה, מוסר העבודה שלה גבר על המשבר הנפשי אותו חוותה ולכן לא עזבה את עבודתה באמצע השנה. הנאשמת סיפרה עוד כי הזדעזעה מן הסרטונים בהם צפתה והבינה את מעשיה רק כאשר צפתה בהם.
בגזר הדין ציינה השופטת תבור כי כל כך הרבה תמימות מלווה פעוט בדרכו הראשונה לגן. "האמונה", כך פירטה, "בערכים בסיסיים של טוב ורע, אמונה באנשי חינוך, אמונה באדם בוגר אשר מקבל על עצמו להשגיח על ילדים רכים, לדאוג להם ולמלא את ליבם בשמחה. על אף פערי הגיל, התמימות משותפת להורה ולילד. שניהם כאחד משחררים את חבלי החיבור ביניהם ומפקידים אותם בידי אדם אחר. מעשה זה של העברת הקשר לידי אחר מחייב אמונה שלמה בהיותו של אותו אחר דמות מיטיבה, אשר תקבל לידיה את החזקת החבל בחרדת קודש".
"בעוד הפעוט מלא בביטחון ובאמונה בעקבות הוריו", הוסיפה השופטת בגזר הדין, "ההורים אינם מסתפקים באמונה אלא נאחזים בהמלצות ששמעו, התרשמות בדרך של מראה עיניים ובדיקת הגן החל מן החוזה הנקשר וכלה בבחינת הצעצועים על המדף ותפריט ארוחת הצהריים. ואחרי כל הבדיקה והחקירה עדיין נלווה לקשר ועוטף את כולו תום האמון בגננת. חשיפת מעשי אלימות כפי שהתרחשו על ידי הנאשמת מנפצת את האמון לרסיסים ומותירה את ההורים והפעוטות המומים מעוצמת השבר. אין לתמוה על כך שבתצהירי ההורים ובעדויות שנשמעו הדהד חזק מכל קול שבירת האמון. בסוף כל הבדיקות היה זה האמון שאפשר להורים להשאיר את ילדיהם בידי הנאשמת מידי בוקר ולאחר שהתפוגג הותיר אחריו משפחות המנסות לייצר לעצמן קרקע יציבה חדשה עליה יוכלו להלך וממנה להצמיח אמון מחודש, חסר כל תמימות, אשר כה נחוץ להם ולילדיהם".
השופטת הדגישה כי במישור הערכי פגעו מעשי הנאשמת באמון ההורים ואיתם באמון מעגל רחב בהרבה של הורים אחרים אשר שמעו אודות הדברים ויתקשו לרכוש אמון בגננות ובמטפלות. "תינוק", כתבה, "שמיום לידתו נשמר באהבה על ידי הוריו ולראשונה בחייו נחשף לעולם שבו מי שאמורה לשמור עליו מושכת בכוח בשיער, מכסה את הפנים בחיתול, מטלטלת, גוררת, מכה על הפה, מטיחה על מזרון, ומצד שני גם מחייכת אליו, מחבקת ומאכילה אינו יכול להבין את פשר התרחשות הדברים ופוטנציאל הנזק לפגיעה רגשית עלול להיות רחב בהרבה מחבלה מוחשית חולפת".
_____________________________________________________
