שופט בית משפט המחוזי מרכז, עמי קובו, גזר 9 חודשי עבודות שירות וקנס כספי של 660 אלף שקלים על עומר להט, המשמש בתפקיד בכיר בחברת דיוק שבבי ש. בע"מ, שהורשע בסיוע למתן שוחד.
על פי כתב האישום, חברת דיוק שבבי ש. בע"מ, אשר בבעלות אביו של הנאשם, מספקת דרך קבע מוצרים למל"מ – חטיבה בתעשייה האווירית שעובדיה הם עובדי ציבור מתוקף תפקידם. אביו של הנאשם הציע לראש תחום רכש וקבלנות משנה בחברת מל"מ, אשר חתימתו נדרשה כחלק מאישור הזמנות עבודה מקבלני משנה מתנה בשווי של 20 אלף דולר ו-2% מכל הזמנת עבודה עתידית שתועבר ממל"מ לחברה שלו. זאת, בתמורה לכך שהוא יעביר במסגרת תפקידו עבודות.
העובד דיווח על הצעת השוחד לממונה עליו ולקצין הביטחון של מל"מ וקצין הביטחון שיתף את יחידת החקירות של מלמ"ב ואת משטרת ישראל. בתיאום עם משטרת ישראל, נקבעה פגישה נוספת שם הוא העלה ביוזמתו את הצעת השוחד ולאחר שהעובד הסכים, שלח האב את בנו, הנאשם עומר להט למשוך באמצעות הכספומט, מחשבון הבנק של האב בידיעתו ובאישורו בשמונה פעמים שונות סכומים של 8,000 שקלים ובסך הכל 64 אלף שקלים – כספי השוחד.
התביעה טענה כי להט פעל ביחד עם אביו וסייע לו והוא פגע בערכים המוגנים של טוהר השירות הציבורי, הבטחת הפעילות התקינה של המנהל הציבורי ואמון הציבור במשרתי הציבור. "מדובר בניסיון בוטה להשחית עובד ציבור שלא הביא לבסוף לתוצאה הזו אך בשל יושרתו של עובד הציבור, אך הנאשם השלים את המעשים. הנאשם פעל להגדלת היקפי הפעילות של החברה, מהם היה עתיד ליהנות בעצמו, גם מעצם היותו עובד בכיר בחברה וגם בהיותו בנו של הנאשם 1", נאמר על ידי התביעה.
מנגד, הסנגורים ציינו כי בעקבות האירוע, החברה קרסה כלכלית. לא רק שהיא לא הרוויחה, אלא היא הפסידה מיליוני שקלים, היא אינה מתפקדת והמחזור שלה ירד במאות אלפי שקלים. ההגנה עתרה להשית על הנאשם קנס ברף התחתון של הסדר הטיעון, כיוון שמדובר "במקרה חריג בו הרף התחתון בהסדר מחמיר בצורה קיצונית ממדיניות הענישה".
השופט קובו קבע כי להט, לא השיג טובת הנאה בפועל, אולם היה צפוי להשיג טובת הנאה משמעותית. "בהקשר זה", נכתב בגזר הדין, "יובהר, כי הדגש בהתאם לחוק אינו על סכום השוחד, אלא על טובת ההנאה שהנאשם התכוון להשיג, גם אם בסופו של דבר אותה טובת הנאה לא התקבלה. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה הן בצע כסף, ורצון לסייע לאביו".
השופט קובו התייחס בגזר הדין לרכיב הקנס ואמר: "יש לתת את הדעת אף לשיקול ההרתעה, וזאת בשים לב לפסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים המורה על מתן משקל לשיקולי הרתעת הרבים בקביעת עונשם של מבצעי עבירות שחיתות. בעבירות כלכליות, קיימת חשיבות רבה לקנס כאמצעי ענישה בעל משקל משמעותי להרתעה, שכן יש בקנס משום העברת מסר ברור לפיו חוטא לא ייצא נשכר".
_________________________________________________________
