שופט בית המשפט לענייני משפחה בת"א, שמואל בר-יוסף, קבע כי משיב שחויב בלמעלה מחמישים מיליון שקלים בפסק דין, ישלם שכר טרחת עורך דין בסך כ-1.9 מיליון שקלים והוצאות בסך 745 אלף שקלים.
מדובר בדיון שעסק בפסיקת שכר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בין צדדים בעלי אמצעים, לאחר מתן פסק דין לפני מספר חודשים בו חויב המשיב לשלם למבקש סך של כ-50 מיליון שקלים. בפסק הדין התיר השופט בר-יוסף הגשת טיעונים קצרים בנוגע להוצאות, כאשר המבקש עתר לחייב את המשיב בהוצאותיו הראליות בגין ניהול ההליך, בסכום כולל של כ-3.5 מיליון שקלים, מתוכם כ-2.8 מיליון שקלים בגין שכר טרחת עורך דין ויתרת הסכום בגין הוצאות בסכום של 686 אלף שקלים. בנוסף ביקש תשלום עבור הוצאות טיסות התובע והעדים מטעמו ארצה בסכום של 54 אלף שקלים.
לטענת המבקש, הדין הוא שיש לפסוק הוצאות ראליות לאחר שציין את היקפו של ההליך, הן מבחינת הסכום שנפסק, הן מבחינת מספר הדיונים הרב, כולל 8 דיוני הוכחות ולמעלה מ-100 בקשות. המבקש הוסיף וטען, שהמשיב הכביד על ניהול ההליך בכך שהציג מצג לפיו הוא מסכים לפשרות שהוצעו, אך לבסוף חזר בו.
המשיב טען מנגד לקיומם של טעמים מן הצדק המצדיקים שלא לפסוק הוצאות כלל. בין היתר טען ל"שאלות המשפטיות המורכבות והתקדימיות… אשר קיים אינטרס ציבורי מובהק לבירורן". כמו כן טען המשיב, שלא מדובר בהתגוננות סרק והוא היה זכאי לקבל את יומו בבית המשפט.
"חשוב לציין", כך על פי טענות המשיב כפי שהובאו לביהמ"ש, "כי בדיונים הרבים שהתקיימו, מעולם לא נאמר או נרמז לנתבע כי סיכוייו בתיק קלושים וכי עמידה עיקשת על טענותיו עלולה להביא לחיובו בהוצאות מיותרות". עוד הוסיף המשיב שגם הוא נשא בהוצאות כבדות בגין ניהול ההליך ובכלל זה שכירות שירותיהם של שלושה משרדי עורכי דין מובילים, על מנת להתמודד עם הליך זה. עוד טוען המשיב, שההליך דנא נכפה עליו והוא נאלץ להתגונן. הוא טען כי הוא אדם פרטי, אשר עלול לשלם את כל רכושו בגין החיוב בפסק הדין, בעוד המבקש הוא 'מולטי מיליונר'".
בסיכומו של דבר ציין השופט כי מדובר בהליך שהתנהל בין שני בעלי דין שאינם דלי אמצעים כלל ועיקר, אשר יוצגו לעילא ולעילא על ידי משרדים מן השורה הראשונה ובמקרה כזה, אין סיבה להימנע מפסיקת הוצאות ראליות.
"שכר הטרחה המבוקש מהווה כ- 5% מהסכום שנפסק למעשה", כתב השופט. "אין בידי לקבוע, שמדובר בשכר טרחה, שהינו על פניו לא סביר עד כי יצדיק התערבות שיפוטית".
"כפי שציין המבקש", נכתב עוד בהחלטה, "בית המשפט השקיע מאמצעים רבים, על פני לא מעט ישיבות, על מנת לנסות ולגבש הסכם. להבנתי, יותר מפעם אחת שינה המשיב את טעמו, ולבסוף משך את ידיו מההסכמות שהתגבשו. התנהלות זו היא לגיטימית לחלוטין ופשוט, שהוצאות אינן אמצעי ענישה. ברם, להחלטת בעל דין להמשיך את ניהולו של הליך יש השלכה בדמות סיכון שהוא לוקח, כי יאלץ לשלם הוצאות ראליות, אם יפסיד בדין. המשיב נטל סיכון זה במודע, שעה שכל העובדות הרלוונטיות, לרבות היקף ההליך ומיהות מייצגי המבקש, היו ידועים לו".
_______________________________________________________
