רשמת בית משפט השלום בירושלים, אביגיל ון-קרפלד, דחתה את תביעת זאפ גרופ נגד איליה וולקוב שנתנה לו שירותי פרסום באתר, אולם הוא הפסיק לשלם לה, לאחר שטען כי החוזה שונה והוכנסו בו תנאים מקפחים. הרשמת לא קיבלה את גרסת זאפ שהנתבע חתם חוזה לשנה ואף העלתה תהיות "של ממש" בנוגע לזיוף חוזה עמו ועל כן הורתה לזאפ לשלם לנתבע 5,000 שקלים הוצאות משפט.
לטענת החברה, כפי שעלה בתביעה, בינה לבין וולקוב נחתם הסכם התקשרות לפיו פרסמה את עסקי הנתבע באמצעי מדיה שונים, לרבות ברשת האינטרנט. תמורת שירות זה התחייב הנתבע לשלם עבור השירות שסופק בהתאם לחשבוניות שיונפקו על ידה מעת לעת, להשתמש בשירותיה במשך זמן קבוע ומוסכם מראש, לחילופין, לשאת בתשלום בגין הפסקת השירות במהלך תקופת התקשרות המינימלית.
התובעת סיפקה את השירותים לנתבע בהתאם להסכם ההתקשרות וכפי שהוזמנו על ידו. הנתבע נמנע מלשלם על השירותים שקיבל. התובעת שלחה לנתבע הודעות חיוב בגין השירותים שסופקו על ידה אולם החיובים לא שולמו חרף פניות חוזרות. גם מכתב התראה שנשלח לו לא הועיל. נטען שהנתבע חייב לתובעת סכום של כ-51 אלף שקלים. לכתב התביעה צורפו מסמכי הזמנה בהם מצוין, כי תקופת ההתקשרות המינימלית לפרסום דיגיטלי היא 12 חודשים ושהמזמין אינו רשאי לבטל את ההזמנה לפני תום תקופת ההתקשרות.
הנתבע טען בתצהיר ההתנגדות, שהוא נפגש עם נציג התובעת לשם כריתת הסכם למתן שירותי פרסום. טענה זו נתמכת מדברי עד התובעת שלא ניתן לשלוח חוזה לפני החתימה כי החוזה נערך במעמד הפגישה בין נציג התובעת לבין הלקוח. מתמלול שיחה בין נציג אחר של התובעת עולה, שנאמר לנתבע שההתקשרות היא בחבילות שנרכשות ושיש לתובעת מגוון חבילות קידום ועלויות שונות. עוד עלה כי הנתבע התלונן שהנציג מתחמק מלתת תשובות לשאלותיו. לשאלת הנתבע כמה יעלה לו מיקום ראשון ואיך הוא משלם נאמר שהתשלום הוא חודשי לשנה.
לטענת הנתבע, נעשה שימוש בחתימתו על מסך טאבלט של סוכן התובעת ללא הסכמתו. נטען, שההסכם נחתם לחודשיים ועבור תקופה זו הנתבע שילם באופן מלא. עוד נטען, שנציג התובעת שינה את ההסכם והכניס בו תנאים מקפחים.
מנגד, לטענת התובעת, התובע מודה שחתם אך טוען שההסכם שונה ולכן מדובר בטענת הודאה והדחה והנטל מוטל על הנתבע והוא לא עמד בו. נטען שעל הנתבע להוכיח התקשרות בהסכם אחר.
הרשמת ון-קרפלד, קבעה כי טענת התובעת שבתיק זה מדובר בטענת הודאה והדחה מוקשית מאחר והבינה שהנתבע טוען לזיוף ושינוי של ההסכם. הנתבע טען שההסכם מולא שלא בנוכחותו ולא על ידו ובטענת זיוף הנטל מתהפך. "גם אם יונח כטענת התובעת שמדובר במקרה זה בטענת הודאה והדחה", נכתב בהחלטה, "טענה שכאמור אינה נטולת ספקות, ושהנתבע נושא בנטל להוכיח את טענותיו, ביהמ"ש סבור שיש די ראיות בתיק זה כדי להעביר את הנטל המשני לבעל הדין השני, דהיינו, לתובעת".
הרשמת הוסיפה: "עלו אצל ביהמ"ש תהייה של ממש לגבי החתימה שהוצגה על גבי ההזמנה מדובר בעמוד בהזמנה שבו צוינה תקופת ההתקשרות, סכום ההתקשרות והתנאי שלא ניתן לבטל את ההזמנה לפני תום תקופת ההתקשרות. החתימה בעמוד זה שונה במובהק מהחתימות האחרות של הנתבע המופיעות בעמודים האחרים של ההזמנה והן בכתבי בי-דין בתיק… יתר על כן האותיות בהזמנה בחלקן קטנות מאוד וגם לכך יש לתת משקל. בית המשפט התרשם מפערי כוחות בין הצדדים. לא שוכנעתי כי הנתבע ידע שהוא חותם על הזמנה שבה נרשם שההתקשרות היא ל- 12 חודשים. לא שוכנעתי שהחתימות משקפות הסכמה וגמירות דעת להתקשרות של 12 חודשים".
הרשמת ון-קרפלד קבעה שהחברה לא הוכיחה את טענתה שהנתבע התקשר לתקופה של 12 חודשים ולא נסתרה טענת הנתבע שההצעה שקיבל מהסוכן הייתה לחודשיים ועל כך חתם.
"האמנתי לנתבע בעניין זה וליתר לטענותיו. עדותו הייתי אותנטית. התובעת לא ראתה להביא עד חיוני לעדות מטעמה – הסוכן טל דותן. תחת זאת בחרה להעיד את מנהל המחלקה המשפטית של התובעת שמעולם לא עמד מול הנתבע ולא היה נוכח במעמד ההתקשרות. אי הבאת עד מהותי מטעם התובעת נזקפת לחובתה", סיכמה הרשמת ון-קרפלד.
_______________________________________________
