תביעות לשון הרע הפכו לדבר שבשגרה, מדי יום הן מוגשות לבית המשפט גם ללא כל עילה. באחרונה, שופט בית משפט השלום בקרית גת, אור אדם, דחה תביעת לשון הרע אותה הגיש תושב הדרום, נגד שני נתבעים אשר שלחו לטענתו לטלפון של אימו פרסומי לשון הרע לגביו. השופט אדם, שדחה את התביעה קבע כי לא ניתן להוכיח שהנתבעים אלה ששלחו את ההודעות, אך הוא לא פסק הוצאות מאחר שאף אחד מהצדדים לא עורר אמון.
התובע הגיש את התביעה נגד שני הנתבעים, ועתר לפיצוי כספי בסך 150 אלף שקלים בגין פרסום לשון הרע כנגדו. באופן קונקרטי מיוחסות לנתבעים הודעות ששלחו, לפי הטענה, למכשיר הטלפון של אימו, בהן הופיעו פרסומי לשון הרע לגבי התובע כגון: "קונדום קטן"; "חולה תסמונת דאון"; "הומו"; "שרמוטה"; "זונות" וכו'. אשר לנתבע השני נטען בנוסף, כי הוא השמיץ את התובע בפני צד ג' חברה של אימו, כאשר לא מפורטת טיב ההשמצה.
השופט אדם דחה את התביעה. בהחלטתו קבע שהחלק העובדתי של כתב התביעה, כמו גם של תצהיר התובע הינו קצר למדיי, כאשר עיקר התצהיר כולל תיאורים כלליים בלבד ולא אמירות קונקרטיות, שיש בהן משום לשון הרע, למעט אותם טענות לגבי הודעות שנשלחו למכשיר הטלפון של אימו של התובע, כך שכל הטענות הכלליות, בהן נטען כי הנתבעים הפיצו לשון הרע לאחרים, בלי פירוט למי, מה ומתי, הן חסרות קונקרטיות ולא ניתן להתייחס אליהן כך.
"דברי גידופים בלבד", כתב השופט בהחלטתו, "אינם בהכרח בגדר לשון הרע, שכן צד שלישי אשר שומע אדם מגדף, בדרך כלל יראה כבזוי דווקא את המגדף ולא את מי שקיללו אותו. בעניין אחר קבע בית המשפט כי קריאות גנאי במהלך ויכוח, קשה לראות בהן הוצאת לשון הרע, שכן מבלי להכשיר פניני לשון מסוג זה, קללות והכפשות נעשו דבר שבשגרה בשיח הציבורי. בנוסף האמירה הפוגענית אמורה להיות מכוונת לאדם זולת הנפגע, כלומר כשאדם מקלל את זולתו ועובר אורח שומע, אין הדבר בהכרח הוצאת לשון הרע. בענייננו, התובע לא הביא אף עד נוסף זולת התובע עצמו ואמו".
השופט אדם הוסיף: "תביעה זו טוב היה לה שלא הוגשה משהוגשה. לאחר שהוגשה תביעה מיותרת זו, צר הדבר שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמות, על מנת לחסוך את כל הרפש שעלה במהלך ניהול התביעה, סחי וטינופת להם נוגעים כל בעלי הדין"
_______________________________________________________
