מדינה אטומה: שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אירית הרמל, ביטלה את החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול תושבות משאול הובר, אב שכול אשר בנו, רב"ט צפריר הובר ז"ל, נפל במהלך שירותו הצבאי בשנת 2003. הרקע להחלטה הוא העובדה שהובר, בגיל פרישה, יוצא מישראל באופן תדיר ולשיטת המל"ל מרכז חייו אינו בישראל. השופטת הרמל ביטלה את ההחלטה וקבעה: "בהיבט הסובייקטיבי התובע רואה את מרכז חייו בישראל. בנסיבות אלו אנו קובעים כי לא היתה הצדקה לשלילת תושבות התובע בישראל בתקופה הרלוונטית".
על פי התביעה, הובר, נולד בהונגריה, נישא והוליד שני ילדים בהונגריה. לאחר מכן התגרש ועלה לישראל בשנת 1979 .בארץ הוא נישא שוב והוליד שלושה ילדים. אחד מהם, צפריר ז"ל, נפל במהלך שירותו הצבאי. הובר, עבד במשך שנים רבות במפעל מלט נשר, כמהנדס מכונות ומנהל פרויקטים. זאת עד הגיעו לגיל פרישה. התובע התגרש ולאחר שפרש מעבודתו, הכיר בת זוג מהונגריה ובשל כך מרבה לשהות בהונגריה ולטייל בעולם.
הובר טען כי מאז שעלה לישראל, הוא לא עזב אותה, למעט נסיעות ושהות בחוץ לארץ, וממשיך לראות בה מרכז חייו. עוד טען כי הוא שוהה בישראל ימים רבים, בכל ימי הזיכרון, הפרטי, הכללי וזה של חיל ההנדסה בו שירת בנו שנפל בעת מילוי תפקידו. כמו כן הוא שוהה בישראל במהלך החגים ובימים נוספים.
התובע הקים מועדון שחמט לזכר בנו שנפל. הוא תורם מידי חודש כ- 1,500 שקלים למועדון זה ושוהה בו לעיתים קרובות כאשר הוא נמצא בישראל. עוד טען כי הוא לא עובד בהונגריה ובבעלותו חשבון בנק בישראל; הוא משתמש בכרטיס אשראי ישראלי, יש בבעלותו טלפון נייד עם חשבון ישראלי בחברת פרטנר. כמו כן בבעלותו פוליסת ביטוח חיים בישראל וכן מנוי במפעל הפיס.
עוד הוסיף כי יש לו זיקות רבות לישראל, בה התגורר מרבית חייו, וכי הוא לא שינה את מרכז חייו עתה. "העובדה", כך טען בפני בית הדין, "כי לאחר גיל פרישה הוא מרבה להסתובב בעולם אין בה כדי לשנות את מרכז חייו. בבחינת התושבות ציין הובר, כי יש לתת את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של התושבות בהתאם לגיל המבוטח. כמו כן, הפסיקה נוטה להגמיש את מבחן התושבות כאשר מדובר במבוטח בגיל פרישה. זאת לאור שינויי העיתים".
בביטוח הלאומי, הכחישו את טענות הובר וטענו כי ההחלטה לשלילת התושבות ניתנה כדין. לטענת נציגי המל"ל, במהלך חמש השנים שקדמו להחלטתו זו שהה התובע מרבית זמנו בחוץ לארץ. במסגרת שאלון תושבות שהגיש הובר לביטוח לאומי, הוא הודיע על כוונתו לחזור לארץ בחודש מרץ 2019. בפועל, התובע שב לארץ במרץ 2019 ויצא ממנה כעבור שלושה שבועות ושוב חזר אליה ביום באפריל 2019. כעבור מספר שבועות יצא ממנה וכך יצא ונכנס הלוך ושוב.
למעשה, טענו במל"ל, בשנת 2019 שהה בארץ רק 26 אחוזים מהזמן. בנסיבות אלו, טען הביטוח הלאומי מרכז חייו של התובע אינו בישראל וכי התובע לא הוכיח אחרת. עוד טענו בביטוח הלאומי כי התביעה הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ועל כן התיישנה.
השופטת אירית הרמל קיבלה את תביעת האב. בהחלטתה היא כתבה כי בהיבט האובייקטיבי מירב זיקות התובע הן לישראל וכי גרסתו אודות מגוריהם בישראל של שני ילדיו שנולדו בארץ, נכדותיו ובני משפחה נוספים שלו אמינה על בית הדין.
"בנו נפל בעת מילוי תפקידו", כתבה בהחלטה, "נטמן בבית העלמין הצבאי ברחובות. התובע הקים מפעל ההנצחה לזכרו, מועדון שחמט ותרומת התובע לפעילות המועדון מידי חודש. אנו מקבלים גרסת התובע כי הוא מתגורר בדירה בישראל, אותה הוא שוכר תמורת דמי שכירות ומשלם הוצאות אחזקתה וכן הוצאות טלפון נייח וטלפון נייד. אנו מקבלים גרסתו באשר לניהול חשבון בנק בישראל ומתרשמים כי התובע מנהל פעילות שוטפת בחשבון זה".
"באשר לשיעור שהייתו בארץ", נכתב עוד בהחלטה על ידי בית הדין, "עסקינן בתובע בגיל מעל 70 שנים, שחי מפנסיה וקצבת אזרח ותיק לפחות עד חודש אוקטובר 2019, ילדיו גדולים, בת זוגו מתגוררת ועובדת בהונגריה ובשהייתו שם היא מטפלת בו יפה והוא מרגיש שם כמו בשוויץ. הצורך, אפוא, של התובע בגילו בזוגיות, בטיפול של בת זוג ובשהייה במקום רגוע ונעים מובן והוא כשלעצמו אינו מהווה סיבה מוצדקת לשלילת תושבותו בתקופה הרלוונטית".
עוד נכתב: "מה עוד, שדווקא ההקפדה של התובע לחזור לעיתים קרובות לישראל, כדי לשהות בה, להיות בקרב היקרים לו, לבקר את קבר בנו שנפל, מחזקת את טענתו כי מרכז חייו נותר בישראל. לכך יש להוסיף את עדותו כי הוא מחכה שבת זוגו תסיים לעבוד בהונגריה כדי שיוכלו לחיות יותר בישראל, מה שמעיד שבהיבט הסובייקטיבי התובע רואה את מרכז חייו בישראל. בנסיבות אלו אנו קובעים כי לא היתה הצדקה לשלילת תושבות התובע בישראל בתקופה הרלוונטית".
________________________________________________
