הפרקליטות והמשטרה, וגם בתי המשפט, ובמידה מסוימת גם אנחנו הציבור, צריכים לבקש סליחה, מרומן זדורוב, שיושב תקופה ארוכה בכלא, על עבירה שלא ביצע. איני יודע מי הרוצח, ואף איני יודע מה היה חלקו של זדורוב בפרשייה, כי אכן ידע פרטים מוכמנים ואף הודה. אולם מכאן, להודאות אשר מסר, שנחזות להיות הודאות שמילים הוכנסו לפיו, הודאה שמלאה בפרטים מוכמנים שליליים, חד משמעית, מוביל יותר להודאת שווא של האיש.
אמנם, זדורוב לא הצליח להסביר מדוע התוודה בפני המדובב. בתחילה הכחיש שהתוודה, אחר כך אמר שחשב שיקבל הקלה בעונש. בהמשך טען שהחוקרים גרמו לו להאמין שהוא באמת הרוצח. איני יודע מה גרם לו להודות וממי הוא מפחד, אולי מעצמו, אולם מניסיוני הרב, כך לא נראית הודאה של רוצח, לכאורה.
כעת יתכן שזדורוב יזוכה, על בסיס הוצאת ממצאי DNA משערה שעלולה להצביע על חשוד אחר ברצח – אשר היוותה גם במקרי עבר את שער הכניסה אל המחוז הנכסף והסגור של הבקשות החוזרות, אך לא בכל המקרים זה הסתיים כפי שציפה הנאשם (ראה את תיק האונס של אדריאן שוורץ). נמצאו חלקי טביעות על השירותים, מיכל ההדחה והקיר בין תא 2 ל-3, אך הן לא של זדורוב, ולמרות מאמצים רבים עד היום לא ידוע של מי הן. הן קושרות אדם אחר לזירה, בעוד שנגד זדורוב לא נמצאה אף ראיה פורנזית.
הפרקליטות צריכה להתנצל בפני ד"ר מאיה פורמן
יותר מכך, הפרקליטות, ובראשה שי ניצן פרקליט המדינה לשעבר, צריכים לבקש סליחה מד"ר מאיה פורמן שכתבה חוות דעת פרטית במשפטו של זדורוב והיום עובדת במכון לרפואה משפטית. היא עברה ניסיון חיסול אישי לכאורה, על ידי הפרקליטות. מדובר הייתה בהתנהלות מודעת ומכוונת, שהוביל אותה שי ניצן, מתוך רצון להסיר את המכשול המקצועי, של חוות דעת, שנכתבה מתוך אמונה מלאה בתוכנה שיכולה להפוך את הקערה על פיה ולזכות את זדורוב, בתיק הדגל דאז של הפרקליטות, פרשת רצח תאיר ראדה.
הדבר בא על רקע ניסיון לשכתב חוות דעת של מומחה מטעם ההגנה דאז, היום ראש המכון הפתולוגי באבו כביר חן קוגל, ניסיון שלא צלח וכעת התנגדות להבאת הרצאתו במסגרת מוסד אקדמי, שמה חלילה יוסר הנרטיב שאותו מנסה לייצר הפרקליטות.
הפרקליטות ניסתה לחסל את הקריירה של ד"ר פורמן, ועל אף התמיכה של בית משפט העליון במקצועיותה, הפרקליטות סירבה עד כה להתנצל בפה מלא, ובכנות, עניין שהיה ראוי שיהיה באופן אישי מולה, באופן מטריד שנחזה פוגע קשות בשלטון החוק.
השופט שבלט
ד"ר פורמן קבעה שהחתך בסנטר של ראדה מתאים ללהב משונן בניגוד להודאתו של זדורוב. נעשה בסוף צדק מסוים. לאחר הביקורת הלא מוצדקת שנקב כלפיה בית המשפט המחוזי, לקול שמחת הפרקליטות ופרקליט המדינה דאז ניצן, בית המשפט העליון קיבל את חוות הדעת שהגישה ההגנה, על ידה, עוד בבית המשפט המחוזי, על אף ניסיונות של הפרקליטות לערער את אמינותה.
מתוך השופטים בשלל הערכאות, היה שופט אחד שבלט – השופט דנציגר. הוא היה השופט היחיד שתמך בזיכוי מחמת הספק, ושישה שופטים אחרים הרשיעו, בערכאות שונות, גם ממנו צריך לבקש סליחה, על כך שביקרו את עמדתו. השופט דנציגר בדעת המיעוט קבע כי הממצא לפיו החתך בסנטר נגרם מסכין משוננת עולה לכדי חוסר התאמה בין ההודאות של זדורוב לבין ממצא אובייקטיבי בתיק. יש לציין שלהב הסכין, לא נמצא.
ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל תמך אף הוא בממצאים של פורמן ביחס לסכין. דנציגר מתח ביקורת על הפרקליטות, שהתנגדה לזמן את קוגל להעיד.
הכותב הינו עו"ד פלילי, מומחה ומרצה למשפט פלילי, פשיעה כלכלית ועבירות צווארון לבן, אשר ניהל מספר רב של תיקי רצח וביניהן גם הוביל את התיק של אלאור אזריה, ומכהן כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין (במשותף).
