שופט בית משפט השלום בחיפה, יואב פרידמן, דחה תביעת פיצויים אותה הגיש צעיר, אשר בהיותו תלמיד כיתה ח', נפגע במהלך משחק כדורגל בבית הספר. ביהמ"ש לא קיבל את גרסת הצעיר שמעולם לא שיחק כדורגל וקבע כי מדובר בסיכון מסיכוני משחק הכדורגל. הוא הורה לצעיר לשאת בהוצאות בסך 4,000 שקלים. "התובע הציג מעין תמונה של אדם שכמו הונחת מן החלל כ'לוח חלק' אל המגרש, וכביכול נזקק גם להסברים מחבריו 'איך להיות שוער'. תיאור מוקצן זה של התובע לא נחזה אמין", כתב השופט בפסק הדין.
על פי התביעה, ביום התאונה התקיים שיעור חינוך גופני לתלמידי כתתו של התובע, כתה ח'. המורה הורה לתלמידים שנכחו במגרש להתחלק לשתי קבוצות ולשחק כדורגל. התובע תיאר עצמו בעדותו כחובב מחשבים ומקצועות טכניים. הוא לא אהב ספורט, וגם לא שעורי ספורט, מהם נהג להתחמק, או לשבת בצד ולא להשתתף. הוא לא היה בכושר, לא אהב גם לשחק כדורגל, ולדבריו לא השתתף (מעולם) במשחקי כדורגל , ולא ידע לשחק כדורגל. בדרך כלל היה מעביר את שיעורי החינוך הגופני בחוסר מעש, כשהוא יושב ליד המגרש ומשוחח עם חברו, וזאת בידיעת המורה.
כך לדבריו ביקש לעשות גם הפעם הוא היה לבוש בגדים רגילים ונעליים רגילות, לא בגדי או נעלי ספורט. כך נהג בשגרה, כשהיו שיעורי חינוך גופני. כעניין שבשגרה היה המורה נוהג "לזרוק כדור", לתלמידים ומאפשר להם לשחק כדורגל בשיעור. כך היה גם הפעם. מאחר וחסרו שני שחקנים ניגש המורה אל התובע וחברו, ודרש מהם כי יצטרפו למשחק. בינתיים המתינו יתר השחקנים עד שישתכנעו התובע וחברו להיכנס, כדי שיוכלו להתחיל לשחק.
לדברי התובע, היו כ-12 תלמידים במגרש. התובע סירב בתחילה לדרישת המורה שייכנס וישתתף במשחק, אך המורה אמר לו ולחברו שיוריד להם ציון בתעודה. התובע טען כי צוות על ידי המורה לתפקיד שוער. הוא לא ידע מה לעשות בשער, ושאל את חבריו, שהסבירו לו שאסור שהכדור יעבור את קו השער .
המורה עמד במרחק רב, לא השגיח בנעשה, ושוחח בטלפון הנייד, ובמהלך המשחק, בעט אחד השחקנים בכדור לכיוון השער. התובע ניסה להדוף הכדור בידיו, הכדור פגע בשלוש אצבעותיו האמצעיות, בחלקן העליון, וגרם להתקפלות היד לאחור, לכיוון הגוף. כתולדה, וכעולה מן התיעוד הרפואי, סבל התובע משבר בשורש כף היד.
המורה שהעיד, לא זכר האירוע כלל וכן גם את התובע וחברו הוא לא זכר. אולם ידע להעיד על הדרך שבה נהג להעביר שעור ספורט, ועל פעילויות הספורט השונות בשעורים. כאשר רק כ"בונוס" לעתים, בחלק מן השעורים, ודאי לא כול השיעור, ניתן לתלמידים לשחק כדורגל ברבע שעה אחרונה, אם נותר זמן. הוא ציין כי מעולם לא הכריח תלמיד להשתתף במשחק כדורגל, שכן משחקי כדור הם חלק מהחומר הנלמד. אך תלמידים לא זוכים לציון על השתתפות במשחק כדורגל. יש מבחנים הנוגעים לפעילות הספורט כגון מתח, ריצה , קפיצה, נוכחות בשעור וכיוצ"ב. אך לא על משחקי קט רגל.
השופט פרידמן שדחה את התביעה, לא קיבל את טענת התובע כי מעולם לא שיחק כדורגל בשיעור ספורט, או מחוץ לשיעור כל השנים, מעולם לא זכה מכתה א' ואילך להדרכת בסיס בקטרגל, לא ראה את חבריו משחקים, מעולם לא הזדמן לו לראות פה ושם בטלוויזיה משחק, ולו כמה דקות בחטף. "מעין תמונה של אדם שכמו הונחת מן החלל כ'לוח חלק' אל המגרש, וכביכול נזקק גם להסברים מחבריו 'איך להיות שוער'", תיאר השופט בפסק הדין.
"תיאור מוקצן זה של התובע וחברו, לא נחזה אמין", כתב השופט. "יש להבדיל בין מי שאינו ספורטאי, ואף לא בעל יכולות ספורטיביות, ואינו משחק כדורגל היטב , לבין אי ידיעה מה תפקידו של שוער במשחק קט רגל כתתי. אפשר להיות שוער לא טוב, גם כשיודעים שוער מהו, ומקבלים הדרכה במשחק זה, מכתה א' ואילך".
השופט הוסיף: "לא נתתי אמון בגרסה לפיה מדי שעור נהג המורה "לזרוק כדור" לתלמידים שישחקו קטרגל, ולא טרח להשגיח. משעה שמדובר בגרסה גורפת, ולאור השיהוי בהגשת התביעה, והעדות המגמתית של העד שהובא לתימוכין, איני מקבל שהתובע הוכיח שכך היה גם בשיעור הספציפי בו נפגע. לא קבלתי הגרסה לפיה מעולם לא שיחק התובע קטרגל. לא קיבלתי שנזקק הוא אכן להדרכה מיוחדת "איך להיות שוער" , לאור אי אהבתו את משחק הקטרגל, והעובדה כי נהג להתחמק משעורי הספורט כשיכול היה לעשות כן. אף לו קיבלתי גרסת התובע כי המורה לא השגיח כלל, לא היה בהשגחה כדי למנוע הנזק, כפי שהתממש, ומדובר בסיכון מסיכוני המשחק האינהרנטיים, כאשר גם שחקן מנוסה ומוכשר בהרבה מן התובע, יכול שיפגע באותו אופן".
________________________________________________
