"במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד יחידי; עמדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים!".
זוהי תחילת נאומו של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, בפתיחת משפט אייכמן באפריל 1961. האוזנר, שמונה רק שנה לפני כן לתפקיד, הפך בין לילה לפנים של העם היהודי מול הצורר הנאצי, 16 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וטבח היהודים בשואה.
הנאום הזה נחשב גם היום לאחד מרגעי השיא של המשפט – והוא נמשך שבע שעות תמימות, במהלך יומיים. הנאום שודר בקול ישראל וזכה לאזנת שיא.
_____________________________________________
"… אין אני עומד יחידי; עמדי ניצבים כאן,
בשעה זו, שישה מיליון קטגורים…"
____________________________________________
האוזנר היה זה שהכין את כתב האישום המדהים נגד אייכמן, שנלכד שנה קודם לכן במבצע מיוחד של המוסד בארגנטינה. כתב האישום גולל בפומבי את היקף ועומק מעשי ההתעללות של הנאצים ביהודים בניהולו היעיל של אייכמן, אדריכל שואת יהודי אירופה.
האוזנר היה בן 46 בתחילת המשפט. הוא נולד בפולין ועלה ארצה בילדותו, לפני המלחמה. הוא למד בגימנסיה הרצליה, הצטרף לשורות 'ההגנה' ומאוחר יותר החל ללמוד ורכש את השכלתו המשפטית באוניברסיטה העברית בירושלים.
במלחמת העצמאות (1947) לחם במסגרת חטיבת עציוני, ולאחר מכן שירת כתובע צבאי וכנשיא בית המשפט הצבאי. לאחר שעזב את הצבא הרצה באוניברסיטה העברית על דיני עסקים, והיה פעיל מפלגתי.
אל תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הגיע בשנת 1960. אז החליף את חיים כהן. הוא טיפל בהצלחה בפרשיות רבות שעלו בתקופתו, ובראשן פרשת "העסק הביש" – שבה הוקמה רשת של יהודים במצרים שביצעו פרובוקציות אנטי-אמריקניות כגון פיצוץ הספרייה האמריקנית בקהיר, כדי לסכסך בין מצרים לבין ארה"ב.
כאמור, האירוע המשמעותי מכל בו ייזכר האוזנר הוא משפט אייכמן. במהלך הכנת כתב התביעה בראשותו, היה על הצוות ללמוד כמות אדירה של חומר ארכיוני. האוזנר היה צריך לקרוא את הכרכים העבים של תמלילי משפטי נירנברג, להתעמק בספרות השואה, להכין את נאום הפתיחה ולשקוד על הטיעון המשפטי. לצורך כך, הסתגר במלון השרון בהרצליה במשך ששה שבועות "בבידוד גמור", עם חומר שמילא "שתי מכוניות גדושות ספרים ותיקים".
_________________________________________________
"מעל לכל רציתי שאנשים ימסרו את
אשר ראו בעיניהם וחזו מבשרם"
__________________________________________________
האוזנר התייחס במהלך השנים למשפט. בין היתר העיד כי רצה שאנשים בארץ ובעולם יתקרבו באמצעות המשפט לאסון הגדול של העם היהודי. על בחירת העדים במשפט כתב: "רציתי שיספרו על שלבי ההשמדה השונים מראשיתם, על המרכזים היהודיים הגדולים ומה שקרה בהם, על הקהילות והאנשים שניסו לעמוד באסון ועל מחנות ההשמדה עצמם. מעל לכול רציתי שאנשים ימסרו את אשר ראו בעיניהם וחזו מבשרם". האוזנר סיפר שברר מתוכם את "בעלי כושר ההתבטאות" והקפיד על הפרופיל החברתי שלהם, שיכלול את "כל חלקי הציבור".
אייכמן נמצא אשם בדצמבר 1961, וכעבור קצת פחות מחצי שנה הוצא להורג. האוזנר לא נותר זמן רב בתפקיד היועמ"ש, כאילו מילא את תפקידו בהיסטוריה. ב-1963 התפטר לנוכח חילוקי דעות עם שר המשפטים דאז.
בשנים שלאחר מכן היה מעורב בפעילות פוליטית ונבחר לכנסת השישית מטעם המפלגה הליברלית העצמאית, יורשתה של המפלגה הפרוגרסיבית. הוא שימש כשר בלי תיק בממשלות של גולדה מאיר (לאחר המלחמה) ושל יצחק רבין.
מכהונתו שם זכור איומו להגיש הצעת חוק לנישואין אזרחיים למי שהחוק קובע שהם פסולי חיתון. הוא היה חבר כנסת עד שנת 1981.
האוזנר נפטר ב-1990, בגיל 75, בירושלים.
