שופט בית משפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, גזר 360 שעות של"צ (שירות לתועלת הציבור) על גזבר המועצה הדתית שדרות מיכאל אפללו, וביטל את הרשעתו הפלילית בגין מרמה והפרת אמונים, זאת לאחר שהעביר עשרות אלפי שקלים לידי הממונה על המועצה הדתית במקום להפקידם בחשבון המועצה.
- המלצות הוועדה למניעת הרשעות שווא: “הקמת יחידה פורנזית”
- עונש קל לאוהד בית”ר אשר תקף אוהדים מהקבוצה המתחרה
על פי כתב האישום, הנאשם עובד המועצה הדתית שדרות, ומשמש כמזכיר המועצה, אחראי על תחום כשרות ונישואין. לפני מספר שנים, התקיימה פגישה, בה נכחו אורן מלכה, הממונה על המועצה הדתית שדרות, הנאשם, ונציג מטעם חברת "נצח ישראל", המספקת לתושבי חו"ל קבורה בארץ. בפגישה סוכם, כי המועצה תקצה בבית העלמין בשדרות שטח, עליו ייבנו 140 חלקות קבורה דו קומתיות, עבור נפטרים המובאים לקבורה דרך החברה.
עוד סוכם כל תנאי העסקה, לרבות, תשלום מקדמה מטעם החברה, בסך 51 אלף שקלים, עבור שלוש חלקות קבורה.
כעבור חודש, התקיימה פגישה נוספת, בהשתתפות נציגי החברה והנאשם, בה נחתם הסכם שיתוף הפעולה בין המועצה הדתית שדרות והחברה. המקדמה, בסך 51 אלף שקלים, הועברה לידי הנאשם במזומן.
הנאשם העביר סך של 1,000 שקלים לעובד המועצה גולן ללוש עבור חפירה והכנה של חלקות הקבורה. את היתרה, בסך 50 אלף שקלים, העביר הנאשם במזומן לידי הממונה על המועצה הדתית, אורן מלכה, במקום להפקידם לחשבון המועצה.
במהלך דיון מקדמי, הגיעו הצדדים לידי מתווה מוסכם, במסגרת מתווה זה, הודה הנאשם בעובדות ובעבירות של כתב האישום כפי שהוא.
לבקשת ההגנה, לפנים משורת הדין, נמנע בית המשפט מהרשעתו, באותה העת, בין היתר, משיקולים הקשורים להמשך העסקתו בשירות המדינה.
בעוד התביעה נמנעה מלהגיש ראיות לעניין העונש ואילו ההגנה הציגה צו הגנה זמני מאת מבקר המדינה המונע מהמועצה הדתית שדרות לפטר את הנאשם או לזמנו לשימוע בנוגע להמשך העסקתו, לאחר שהתרשם, כי הרקע לפיטורין הינו התרעות מצד הנאשם על שחיתות המתקיימת במועצה הדתית שדרות, הזמנת הנאשם לשימוע בנוגע להשעיה מתפקידו במועצה הדתית שדרות והחלטת נציבות שירות המדינה שלא להשעות את הנאשם מתפקידו עד להתפתחויות בהליך הפלילי.
לדברי הנאשם, המניעים למעשיו קשורים, בין היתר, לרצון להישאר בעבודתו ובתפקידו הציבורי שהוא בעל כח והשפעה, לצד החשש להמרות את פיו של אורן, והצורך מצדו לציית לו כעובד הכפוף לו, וכן לאור תחושת מחויבות שחש כלפי אורן מלכה, אשר קיבל אותו לעבודה ולתפקיד.
הנאשם תיאר כי עבודתו המשותפת עם אורן כללה התנהלות, אשר לתפיסתו אינה מוסרית, כשהוא הונחה על ידי אורן לשתף פעולה עמו בהתנהלות זו.
כן, ציין, כי נשאר בתפקיד על רקע הקושי לוותר על פרנסתו וכן חשש להיתפס כבוגד באמון שניתן בו, כמו גם פגיעה במעמד החברתי בקהילה.
הנאשם שיתף, כי התקשה לחלוק עם סביבתו הקרובה את לחצים עמם התמודד, אך בשלב מסוים, על רקע השחיתות הרבה בה הבחין במועצה, פנה ליועץ המשפטי של משרד הדתות.
השופט סולוקין, שכאמור נמנע מהרשעת הנאשם, קבע כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, מוצא בית המשפט, כי הוצגו שיקולים המצדיקים חריגה מהמתחם מטעמי שיקום, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי הוראות סעיף 40ד' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, תוך אימוץ מלא של המלצת שירות המבחן למבוגרים, לרבות המלצתו בנוגע לאי-הרשעת הנאשם.
"המדובר באירוע נקודתי", כתב השופט סולקין, "ממנו לא זכה הנאשם לטובת הנאה של ממש; היוזמה לעבירה, באה, מהמעורב הנוסף, אורן מלכה, אשר כיהן בתפקיד ראש המועצה הדתית, אליו היה כפוף הנאשם במסגרת יחסי העבודה, ואף הרגיש שהוא "חב לו" את עבודתו".
השופט הוסיף: "אין חולק, כי גם אם הממונה על הנאשם הורה לו לפעול כפי שפעל – אין בכך כדי לפטרו מאחריות, כאשר הודה בכך, שהבין שהמדובר בפעולה בניגוד לדין. ברם, במקרה דנן, פעל הנאשם, בסופו של דבר, מיוזמתו, לתיקון המצב, תוך שפנה ללשכת היועץ המשפטי במשרד הדתות וחשף את מעשי השחיתות. אכן, טעה הנאשם בשיקול דעתו, אך המדובר בטעות אחת, נקודתית, אשר בסופו של דבר, הנאשם הוא שדיווח עליה לגורמים המוסמכים".
