שופטת בית משפט השלום בחיפה, סיגלית מצא, קיבלה בחלקה הקטן תביעה של עורך דין שתבע מאות אלפי שקלים על שכר טרחה שלא שולם לו וחייבה את הלקוח בתשלום של כ-60 אלף שקלים בלבד, כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד. בין היתר, טען עורך הדין כי באחד המקרים בהם ייצג את הלקוח, עליו לשלם לו 10 אלף שקל עבור 14 שעות עבודה. ביהמ"ש מתח ביקורת: "אין כל הצדקה לחיובו בשכר הטרחה המבוקש".
המדובר בתביעה כספית לתשלום שכר טרחה בסך מאות אלפי שקלים, בגין שירותים משפטיים שנתן התובע לנתבע במשך שנה.
בין השאר הכנת שתי צוואות, מכר קרקעות, ייצוג הנתבע בשלושה תיקי בית משפט, טיפול בתיק עמותה והגשת בקשות. בגין חלק מהשירותים נחתם הסכם שכר טרחה ובגין אחרים לא נחתם הסכם.
ביחס לחלק מהשירותים חתם הנתבע על ייפוי כוח, ובאחרים לא הוצג ייפוי כוח. הנתבע טען מנגד כי שילם לתובע סכום כולל של 51,650 שקלים, אולם לא פרט כיצד הגיע לסכום זה.
השופטת מצא ציינה כי התובע הציג הסכמי שכר טרחה עליהם חתום הנתבע בכל הנוגע להסכם פירוק השיתוף בקרקעות, התביעה לסילוק יד ותשלום דמי שימוש וכן מכר קרקעות הנתבע.
ביחס לשאר השירותים שנתן התובע לנתבע לא נטען כי נכרתו הסכמי שכר טרחה, אולם אין בכך בכדי לשלול את זכאות התובע לשכר טרחה, באשר שליחות יכולה להיווצר מכוח הסכם בעל פה או אף מכוח התנהגות.
"ככל שביצע התובע", נכתב בפסק הדין, "פעולות לטובת הנתבע וככל ומכוח פעולתו זו הפיק הנתבע פירות וטובת הנאה – מהווה חוק עשיית עושר ולא במשפט מקור חליפי לחיוב הנתבע בתשלום שכר טרחת התובע. חוק עשיית עושר ולא במשפט נחקק לאחר חקיקת חוק השליחות. בהעדר הסדר ספציפי בחוק השליחות לשאלה פרטיקולרית או הסדר ענייני המונע את תחולת חוק עשיית עושר ולא במשפט, יש להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנחת היסוד הינה ששתיקת המחוקק אינה בגדר הסדר שלילי".
בהמשך פסק הדין עברה השופטת על התיקים בהם טיפל התובע עבור הנתבע וברובם קבעה כי לא מגיע לו שכר טרחה עבורם, ולחילופין קבע כי חייב את הלקוח בשכר טרחה גבוה מדי. באחד המקרים בו דרש התובע כעשרת אלפים שקלים שכר טרחה בשל 14 שעות עבודה דחתה השופטת את הבקשה וציינה כי בקשה לתשלום שכר טרחה בהן התנהלו, לדבריו, פגישות עם גורמים שונים בכל הנוגע לבקשת הנתבע להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים, לא הוברר מדוע נדרש התובע להשקיע 14 שעות בפגישות או מדוע על הנתבע לשלם שכר טרחה בגין פגישות התובע עם גורמים שונים ומאחר ולא מדובר בעניין לגביו הוסכם כי הנתבע ישלם שכר טרחה, הנתבע לא נהנה מפירות הפגישות, ואין כל הצדקה לחיובו בשכר הטרחה המבוקש.
השופטת גם לא מצאה הצדקה לחיוב הנתבע בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע. "התובע נתן שירותים לנתבע, הנתבע שילם תמורת שירותים אלה באופן חלקי, ועתה יחויב ביתרה. הנתבע זכאי היה להפסיק את ההתקשרות עם התובע ואין התובע זכאי לפיצוי נוסף לפיצוי הממוני אותו פסקתי בגין הפסקת ההתקשרות עמו", נכתב בפסק הדין.
