שופט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, שמואל בר יוסף, דחה בקשה "לעיכוב ביצוע חלקי" של פסק דין שניתן על ידו, עד להכרעה בערעור שהגיש המשיב בו חויב המבקש לשלם למשיב סכום של בלמעלה מ-50 מיליון שקלים. השופט בר יוסף הורה שהכספים שייגבו יוותרו בקופת ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור.
על פי הבקשה, המבקש טוען, שפסק הדין עסק בסוגיות משפטיות מורכבות, שטרם נבחנו לעומקן בפסיקה.
הוא מנה את הטעמים המרכזיים בעטיים הוא סבור, שסיכויי הערעור שהגיש טובים. הוסיף המבקש וטען, שמאזן הנזקים נוטה לטובתו.
לטענת המבקש, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, הוא לא יוכל לגבות חזרה את הכספים שייגבו, מאחר שהמשיב הוא תושב חוץ עתיר ממון, אך את ממונו הוא אינו מחזיק בישראל אלא בחברות Offshore, עובדה שתסכל את אפשרות ההשבה.
עוד טוען המבקש, שגביית הסכום הפסוק תכלה את כל רכושו ותעמיד אותו בפני שוקת שבורה.
מנגד המשיב טען, שהבקשה איננה נמנית עם המקרים החריגים בהם יש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי. לטענת המשיב, המבקש לא הוכיח, שייגרם לו נזק בלתי הפיך, לרבות הטענה לפיה הסכום הפסוק יכלה את כל רכושו. המשיב מציין, שהכספים מושא פסק הדין הועברו למבקש על ידי המשיב, ולכן מדובר בהשבה, שאין עילה לעכבה.
מוסיף המבקש וטוען, שהתנהלות המבקש עד כה מבססת חשש ממשי שהוא יפעל לסיכול ביצוע פסק הדין, ככל שיעוכב ביצועו.
לטענת המשיב, סיכויי הערעור נמוכים, לרבות משום שהוא נשען על גרסה עובדתית שונה מזו שהונחה בערכאה הדיונית.
השופט בר יוסף, קבע כי הצדק עם המשיב בטענתו, שלא מדובר בבקשה "לעיכוב ביצוע חלקי" של פסק הדין. הצווים שנתנו סמוך לאחר מתן פסק הדין, אינם בגדר ביצוע חלקי של פסק הדין.
"הצעת המבקש להותיר את הצווים על כנם", כתב, "לא הופכת את עיכוב הביצוע לחלקי, ויש להתייחס לבקשה זו כבקשה לא לפרוע סכום כלשהו לידי המשיב, עד להכרעה בערעור. תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת, שהגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע ההחלטה. עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת האם ובאילו תנאים לעכב את ביצוע ההחלטה מושא הערעור".
השופט בר יוסף הוסיף: "בצדק מציין המבקש, שהסיטואציה בה נדרש מותב שנתן את פסק הדין להעריך את סיכויי הערעור איננה טבעית. לפיכך, כמו גם משום שהשיקול בדבר מאזן הנוחות הינו בעל מעמד בכורה, ונטייתו במקרה זה חדה – לא אעסוק בסיכויי הערעור. אשר למצבו הכלכלי של המבקש – הצדק עם המשיב, שהמבקש לא הניח תשתית עובדתית לטענתו, לפיה גביית החוב תכלה את כל רכושו. יתירה מזו, לרוב אין במצבו הכלכלי הקשה של החייב כדי להצדיק מניה וביה עיכוב ביצוע של פסק דין… הדברים קל וחומר, שעה שמקור החוב הינם כספים שהמשיב העביר למבקש, ולכן ראוי להניח שיש בידי המבקש להשיבם".
כאמור, השופט בר יוסף קבע כי אין לעכב את גביית הסכום הפסוק, אך יש להורות, שהכספים שייגבו יוותרו בקופת ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור, באופן זה, יגבה המשיב את חובו ללא שהיות, אך תובטח יכולת ההשבה, ככל שהערעור יתקבל. השופט גם קבע כי המשיב יכול להציע דרך חלופית שתהא שקולה מהותית לאשר הוחלט לרבות הפקדת הכספים שייגבו בחשבון נאמנות שיפתחו באי כוחו, או מתן בטוחה מניחה את הדעת לעניין ההשבה.
