זיהום מים בדלית אל-כרמל: שופט בית משפט השלום בחיפה, שלמה בנג'ו, גזר קנס של רבע מיליון שקלים על המועצה מקומית דלית אל כרמל שהורשעה בשתי עבירות של אי ביצוע צו לשמירה על הניקיון וריבוי עבירות של זיהום מים. על ראש המועצה לשעבר, כרמל נסראלדין, נגזר 35 אלף שקלים קנס, מהנדס המועצה סלימאן נסראלדין נקנס ב-20 אלף שקלים וראש אגף תפעול ותחזוקה, שריף אבו חמד נקנס ב-30 אלף שקלים. " מעשיהם מציבים את דרגת הרשלנות במדרג הגבוה. הנזק הסביבתי חמור למדי, הן באתר הפסולת והן הזיהום המתמשך לנחל אורן, שזהו נזק בלתי הפיך למקור מים חי", נכתב בגזר הדין.
- בית המשפט אישר את הפשרה עם קצא”א בגין זיהום הנפט בשמורת עברונה
- חשד: זיהמו שטחים חקלאיים ונתפסו “על חם”
על פי כתב האישום, לפני כ-10 שנים, הוציא מנהל המשרד להגנת הסביבה בחיפה, צו ניקיון, המופנה כלפי המועצה, ראש המועצה, ובעלי התפקיד הבכירים במועצה המקומית. לפי הצו הראשון, נדרשו כל הנאשמים לפנות את כל הפסולת הנמצאת באתר הפסולת, בסביבתו ובדרך הגישה אליו – לאתרים מורשים לקליטת פסולת, כך שלא תיוותר באתר הפסולת ובסביבתו, וזאת באופן שיניח את דעת מנהל המחוז. הצו הראשון לא בוצע והנאשמים לא צייתו לאמור בו כנדרש.
זיהום מים בדלית אל-כרמל: שנים של הזנחה סביבתית
באתר הפסולת ובסביבתו המשיכו להיערם כמויות פסולת רבות, כל העת. זאת ועוד, התחדשו המפגעים הסביבתיים – לרבות סכנות לפריצת שריפות ולהתפשטותן. המועצה לא טיפלה באתר הפסולת ולא השגיחה על הנעשה בו ובאמצעות שולחיה, אף פעלה ל"דחיפת" פסולת וקבירתה בקרקע אתר הפסולת.
גם לאחר צו ניקיון שני, כך נטען באישום, שהופנה כלפי המועצה וראש המועצה ובעלי תפקיד בכירים במועצה המקומית, הנאשמים לא מילאו אחר הצו השני. האתר לא נסגר לכניסת משליכי פסולת, ונערמו בו ערימות של פסולת, לרבות פסולת טרייה, השילוט הרלוונטי לא הוסר ולא הופעלו באתר הפסולת פיקוח והשגחה רצופים.
על פי האישום השני, בתחום שיפוטה של המועצה המקומית, בבעלותה ובאחריותה, מצויה תחנת השאיבה הראשית לביוב, הידועה גם בשם "תחנת שאיבה – ואדי אל פש". במועדים שונים נמצא כי הביוב ושפכים שונים, זרמו מתחנת השאיבה, לאפיקו של נחל אורן, העובר בסמוך לתחנת השאיבה, והמהווה "מקור מים".
גרמו נזק בלתי הפיך למקור מים חי
המשרד להגנת הסביבה התרה במועצה המקומית, וביתר הנאשמים מספר פעמים, אך הללו לא פעלו כנדרש, ולא הביאו לסילוק המפגע ולהפסקת הזרמת השפכים לרשות הרבים ולנחל אורן. "במעשיהם ובמחדליהם של הנאשמים בנוגע לתפעולה של תחנת השאיבה, גרמו לזיהום מקור מים, בכך שלא נמנעו מכל פעולה מזהמת או שעלולה לגרום לזיהום מים, במישרין ובעקיפין; ואף הזרימו לתוך מקור המים, חומרים נוזליים, מוצקים או גזיים מזהמים", נכתב בכתב האישום.
התביעה דרשה החמרה עונשית בשל טיב העבירות והשלכותיהם הסביבתיות ודרגת הרשלנות שהופגנה במעשים. באשר לאישום הראשון, הפרת צווי הניקיון והעדר פיקוח, הודגשה העובדה כי מדובר בהפרת צווים מנהליים ע"י בכירים במגזר הציבורי, ההפרה המתמשכת, השלכותיה על הסביבה הגובלת בשמורות טבע. באשר לאישום השני, עבירות זיהום המים, הודגש ריבוי העבירות, התמשכות העבירות, הרשלנות שבכך ונזקי הזיהום והשלכותיו. הסניגורים מיקדו את טענותיהם בביטול הרשעת הנאשמים. לגישתם, טיב העבירות ונסיבות ביצוען, מאפשרים הימנעות מהרשעה.
ראש המועצה דאז, כרמל נסראלדין, מסר לבית המשפט כי הוא מכבד את הכרעת בית המשפט, ולוקח אחריות אישית. לדבריו, בא למועצה עם "ידיים נקיות" וטוהר מידות ויושרה פנימיים, טיפל בעניינים רבים, אך עקב המטלות והמשימות הרבות לא הצליח לסיים את כל מה שתכנן לסיים. עוד מסר כי הוא קיבל את ניהול המועצה, מתוך תחושת שליחות לתרום למדינה, לעדה לה הוא שייך, ולציבור בכללותו, כך הוא עושה גם בעמותות שונות, ובתפקידים סטטוטוריים אחרים, וכך גם יעשה בעתיד, ולכן, ביקש את רחמיו של בית המשפט ואת ביטול ההרשעה וההקלה בעונשו.
השופט בנג'ו, החליט בסופו של דבר שלא לבטל את הרשעת הנאשמים. בהחלטתו ציין כי במקרה דנן, סוג העבירות, בנסיבות ביצוען, אינו מאפשר וויתור על הרשעה.
"כאמור", כך כתב בגזר הדין, "חששם של הנאשמים, ודאגתם לשמם הטוב, מובנים הם. אולם, דרישותיה החד משמעיות של הפסיקה, לרבות הנחיותיו של בית המשפט המחוזי דכאן היא, כי רק ב'מקרים חריגים ביותר' תבוטל ההרשעה, ונוכח האמור לעיל, לא מתקיים התנאי הראשון, המצדיק שקילת ביטול ההרשעה".
עוד הוסיף: "כל הנאשמים הורשעו בריבוי עבירות של זיהום מתמשך של מים, שנגרם כתוצאה מגלישת ביוב ושפכים שזרמו מתחנת השאיבה, וואדי אל פש, וגלשו אל אפיקו של נחל אורן, העובר בסמוך לתחנת השאיבה וזיהמו אותו במשך זמן רב. המעשים הכוללים של הנאשמים אופיינו באי ציות לצווים ובזיהום מתמשך, אשר לווה בהתראות למכביר, דבר המגביר את האשם המוסרי מצד הנאשמים, ומציב את דרגת הרשלנות במדרג הגבוה. הנזק הסביבתי אף הוא היה חמור למדי, הן באתר הפסולת והן הזיהום המתמשך לנחל אורן, שזהו נזק בלתי הפיך למקור מים חי".
__________________________________________________
